מאגר סיפורי מורשת

שמי אביטל עמית, נולדתי ב1960 בקיבוץ שלוחות להורי חנה ודוד לוינשטיין.

גדלתי בקיבוץ שלוחות ואני ובעלי גרים בו גם כיום. גדלתי בבית התינוקות, פעוטון וגן, ולמדתי בבית הספר המשותף בשדה אליהו, מכתה א' ועד י"ב. הוריי קראו לי אביטל כי הם אהבו את השם. אביטל נזכרת בתנ"ך כאשת דוד המלך. מהילדות אני זוכרת את הלינה המשותפת בפעוטון, בגן ובבית הילדים. קבוצת הילדים שהיו באותו שנתון היו כמעט כל הזמן יחד, מהבוקר ועד הלילה. קמנו יחד אכלנו יחד שיחקנו וחגגנו ימי הולדת. טיילנו בקיבוץ ובסביבתו. (בתמונה למעלה, רואים את הקרוסלה עליה הסתובבו ילדי הפעוטון שלי ואת תקווה, המטפלת שהייתה אז בחברת- הנוער בשלוחות, אני יושבת שנייה משמאל). בבית ההורים היינו מעט מאוד, כמה שעות אחר הצהרים עד זמן ההשכבה. זכורים לי הקייטנות בקיץ שהיו עשרה ימים מחוץ לקיבוץ, הלכנו הרבה לים, לסרטים ולבילויים בעיר.

בתקופת ילדותי חוויתי את מלחמת ששת הימים. יש לי חברה שנולדה בכ"ח באייר ובאמצע חגיגת יום ההולדת שלה, נשמעה אזעקה ונכנסנו למקלט. מה שהדאיג אותי אז, זה שעדיין לא קבלנו את עוגת היומולדת. ב-1972 הייתה אולימפיאדת מינכן בגרמניה ואני בתור חובבת ספורט ראיתי בטלוויזיה את השידורים. זכור לי ההלם הגדול כשארגון ספטמבר השחור- מחבלים פלסטינים נכנסו לכפר האולימפי, לביתני המשלחת הישראלית, החזיקו בבני ערובה ורצחו אחד עשר מחברי המשלחת. מאוד כעסתי שהאולימפיאדה המשיכה כרגיל, ולא הפסיקו את המשחקים.

סבא משה מספר על משפחתו

ההורים של משה עמית, בעלה של אביטל, נולדו בעירק. עד 1941 הייתה בעיראק קהילה יהודית מכובדת ומשגשגת. בחג השבועות 1941, החלו הפרעות ביהודי עיראק במה שכונה פרהוד, רציחות וביזה. הדבר הביא להקמתה של המחתרת היהודית הציונית. מחתרת זו פעלה נגד המשטר, והביאה לעלייתם של יהודים מעיראק, לארץ ישראל במבצע "עזרא ונחמיה", כעשר שנים לאחר מכן. מבצעי העלייה היו חשאיים ובמסגרתם הועלו צעירים יהודים בטיסות מיוחדות שנחתו בקפריסין. סבא וסבתא שהיו בני עשרים, התחתנו בטקס קצר, ועלו למטוס כשעליהם רק בגדיהם. כשהם משאירים מאחוריהם משפחה, הורים ואחים. הם נקלטו במחנה העולים "שער עלייה", משם עברו למעברה בהרטוב ,היא בית שמש היום.  לאחר שנולדו להם שני ילדים, עברו למגדל העמק, שם המשפחה גדלה והתרחבה. לסבא יעקב לא היה קשר עם המשפחה שלו, ולא היה מהם סימן חיים. לאחר עשרים ושתיים שנה, כשהעליות היו גלויות ולא חשאיות,  אמו, אחותו ושני ילדיה עלו לארץ.

סיפורו  של חפץ

בחרתי בפתיליה שנקנתה בנצרת בערך לפני שישים שנה. היא הייתה שייכת להוריו של סבא משה. לפתיליה יש עבורו ערך סנטימנטלי. היא מזכירה לסבא משה את הבית, ואת ההורים. הוא שומר עליה כמוצג בעל ערך. היום אין בה שימוש ולכן היא נשמרת כחפץ נוי. היא עשויה ממתכת ושימשה לחימום. סבא זוכר שכשהיה ילד, הפתילייה דלקה כל הלילה, עוד לפי שהיה גז לבישול, ועליה קומקום עם תה חם. בשבת אמא שלו הייתה שמה עליה את החמין. את הפתילייה, סבא היה מסכים להעביר רק לילדיו.

הפתילייה- נמצאת כיום בחצר של סבא משה, וסבתא אביטל. והיא משמשת כפריט נוי.

הפתילייה שהייתה שייכת להוריו של סבא משה

החתונה של סבא וסבתא

סבתא אביטל הכירה את סבא משה בצבא, בבסיס חיל האוויר רמת דוד. אביטל גדלה בעמק המעיינות, בקיבוץ שלוחות ושירתה כצפ"תית" (קוראת כתב סתר בחיל האוויר). סבא משה נולד במגדל העמק. באותה תקופה הוא היה סמל גדודים. במסגרת תפקידו, היה נפגש עם סבתא, לצורך קבלת קודים לגדוד נ"מ שהוא שירת בו . אחרי חברות של שנתיים, סבא וסבתא התחתנו בקיבוץ שלוחות, והקימו שם את ביתם. נולדו להם חמישה ילדים וכרגע יש להם שבעה נכדים . ואני הנכד הבכור 😊

החתונה של משה ואביטל בשלוחות

סבתא אביטל עובדת בכל בו בקיבוץ, מעבירה שיעורים בתנועה בגנים, ומלמדת את המבוגרים ספרות וחידודי לשון בשלוחות וברשפים. סבא משה עובד במשתלת מסילות, ועוסק באדריכלות נוף.

התחביבים של סבתא הם: קריאת ספרים, צפייה בסרטים, שמיעת מוזיקה, ופתרון תשבצים שונים. התחביבים של סבא הם: לעבוד בגינה, לצייר ולנגן בגיטרה. אני אוהב לשחק עם סבא משה שח-מט, כבר מגיל ארבע הוא לימד אותי ואנחנו משחקים יחד, ועם סבתא אני אוהב לשחק משחקי קופסא, ולענות על חידות.

הזווית האישית

שחר: היה לי מאוד כיף ללמוד על העבר של המשפחה שלי. להקשיב לסיפורים המעניינים של סבתא אביטל וסבא משה. למדתי על העבר שלהם ועל מה שהם עברו בחייהם- דברים שלא ידעתי לפני. התרגשתי לשמוע על הילדות שלהם. אני מאחל לסבא וסבתא שלי שתמיד יהיו בריאים ושמחים ושנהיה תמיד יחד משפחה גדולה.

אביטל: שחר תודה לך שבחרת בי ובסבא משה, לספר ולתעד את קורות משפחתנו. תודה על סבלנות, זמן וסבר פנים יפות. מקווה שנהנית מהתהליך, מהסיפורים והחוויות שסיפרנו לך. אתה תמיד מוזמן אלינו, בלי קשר לתוכנית הקשר הרב דורי לשאול, לספר, לדבר, ולשמור איתנו על קשר הדוק וטוב.