מאגר סיפורי מורשת

שמי נעה מבית מירום, נולדתי בקיבוץ חולתה לאבא פטר שהגיע מגרמניה ולאימא חנה שעלתה מרוסיה. השם שלי ניתן לי על ידי סבא שלי, נחום, שהיה מורה לתנ"ך. השם נעה נלקח מהתנ"ך, נעה הייתה אחת מחמש בנותיו של צלופחד (בתנ"ך), השם מסמל חוזק, עצמאות ולחימה של הנשים למען שוויון מגדרי. אני הבת הבכורה לשני אחים. האח הצעיר (עמיר) חי בארץ והאח השני (גיל) ירד מהארץ לאחר הצבא לארה"ב.

ילדותי בקיבוץ

נולדתי בשנת 1945 ממש עם הקמת קיבוץ חולתה. הקיבוץ הוקם על שפת אגם החולה וחבריו התפרנסו מדיג. אבא היה דיג ואימא עשתה ותיקנה את רשתות הדיג. מיום לידתי גדלתי וגרתי בבית הילדים (ולא בבית של ההורים). גרנו כל הילדים ביחד ושם גם הייתה כיתת הלימוד. נפגשנו עם ההורים כל יום בין 16:00- 19:00. חיי החברה היו מאוד מפותחים. כבר מגיל 8 הילדים היו נדרשים לסייע בפרנסה של הקיבוץ – חקלאות. חינכו אותנו שעבודה היא ערך עליון, הערך הזה ליווה אותי לאורך כל שנות עבודתי. הילדות הייתה מאוד טובה, והיינו נהנים מאוד מרחצה באגם החולה.

שורשים / אגם החולה

אגם החולה היה אגם של מים מתוקים שחלק ממנו היה ביצות. בביצות היו מלא יתושים שגרמו למחלת המלריה, הרבה אנשים חלו וגם מתו ממנה כי לא הייתה תרופה למחלת המלריה. על רקע זה, חוסר מים בדרום הארץ, וצורך באדמה טובה לחקלאות, החליטה המדינה לייבש את אגם החולה. חברי חולתה מאוד התנגדו לייבוש אגם החולה. בדיעבד הסתבר שחברי הקיבוץ צדקו. אבא שלי החליט לצלם את התהליך שלקח חודשים ארוכים. תיעוד הצילום של האגם הפך במשך השנים לסמל של התערבות האדם בטבע ושינוי האקלים, התיעוד ראה אור בספרו הראשון – "שירת האגם הגווע". בעקבותיו אבא שלי הוציא עוד כ-30 ספרי צילום. בשנת 2010 זכה לקבל את פרס ישראל לאומנות הצילום.

בגיל 13 עשו לכל הכיתה בת מצווה ובר מצווה, ולכל ילדה תפרו שמלה שבחרנו לעצב. אני בחרתי שמלה צהובה וזו הייתה השמלה הראשונה שהייתה לי.

בצבא הקיבוץ בחר עבורי לשרת בנח"ל אז התגייסתי. עברתי קורס קצינות והדרכתי טירוניות וקורס מכ"יות. מאוד אהבתי את השירות בצבא.

משפחה

התחתנתי עם בן כיתתי יחיאל לבית זילברמן. יחיאל הצטרף לכיתה שלי בקיבוץ בגיל 13. לפני שהגיע הוא גר בבני ברק עם המשפחה. בית הספר שבו למד בפרדס כץ לא היה מספיק טוב ולכן הוא החליט על דעת עצמו ללכת להתחנך בקיבוץ. זה היה מקובל בימים ההם. הוא הלך לבד למזכירות הקיבוץ המאוחד ושם הפנו אותו לקיבוץ חולתה. הוא הגיע לקיבוץ כילד חוץ והצטרף לכיתה שלי. האהבה שלנו התחילה בצבא.

אחרי הצבא התחתנו ונסענו בשליחות הצבא להדריך את הצבא בקונגו קינשאסה באפריקה. לקראת הנסיעה התבקשנו להחליף את שם המשפחה לשם ישראלי ואני בחרתי בשם חורב (שם הלקוח מהתנ"ך – הר חורב). נולדו לנו שלוש בנות: שרית הבכורה שנולדה בקונגו, ליעד והילי נולדו בארץ. יחיאל עבד כל השנים במשרד הביטחון, התקדם לתפקידים בכירים היה ראש מלמ"ב ומנכ"ל משרד הביטחון. אני ניהלתי מוסד גריאטרי בבית חולים תל השומר ולאחר מכן נהלתי דיור מוגן (אחוזת בית) ברעננה. בשנת 1985 עברנו לגור באורנית, הבנות היו בשנות העשרה. הבנות התחתנו עם חתנים מעולים (טל, שמוליק ודן) ונולדו לי עד כה תשעה נכדים: רון, אור, ניר, עומר, יהלי, עמית, אורי, גלי ותומר, כולם מוצלחים ונהדרים. אנחנו גרים בבית יפה עם גינה מדהימה וחתולה מקסימה בשם גוניה.

הזוית האישית

סבתא נעה: היה מאוד כיף, הייתי רוצה עוד שנה כזו בתכנית, תודה רבה.