מאגר סיפורי מורשת

ילדות:

סבתא רבתא סימה צ'רנוב נולדה בעיר סבז' על גבול לטביה בתאריך 2.5.1931 .

בגיל תשע לערך,(על מנת לעזור לאחיה להתקבל ללימודים) שינו את שנת הלידה שלו ושלה, כך שבכל המסמכים היא רשומה כילידת 1932.

עם תחילת מלחמת העולם השנייה, משפחתה עזבה לישוב ליד העיר ישקרלה, שם הם חיו עד תום המלחמה, יחד עם אמה ואחיה (אביה נלקח לצבא).

אביה לא היה מוכן לעזוב עם התקיפה ופלישתם של הנאצים לעיר, תחילה. הוא השתכנע רק אחרי שאמו אמרה, שהוא גוזר גזר דין מוות על הילדים שלו, אם יישאר . כל המשפחה הגיעה בריצה לתחנת רכבת, וכשהרכבת יצאה מהצריף כבר היו יריות ואזעקות. משם הגיעו לעיר בבלרוס. הייתה המולה גדולה בתחנת הרכבת, ובני המשפחה התפצלו. אירוע זה היה טראומתי עבורה, למרות שזמן קצר לאחר מכן המשפחה התאחדה.

תחילה אמה עבדה במכבסה, ולאחר מכן סידרו לה עבודה  קלה ונוחה יותר כשומרת בבית ספר. במהלך העבודה במכבסה היא הייתה מקבלת בכל יום שני גושי סבון. היא הייתה משתמשת בכל יום, רק באחד מהם, על מנת שתוכל למכור את השני. כמובן שנאלצה לעבוד קשה יותר על מנת לכבס את כל הבגדים בגוש סבון אחד.

בעיר שבה הם חיו היה בית חולים לפצועי מלחמה. בתקופה מסוימת, היה מאושפז שם לשיקום, פצוע שהיה שחקן במקצועו. הוא הקים חוג לילדים שהיו עושים בו הצגות לפצועים המאושפזים.

סבתא מספרת שהייתה תקופה מאוד קשה ודלה.  לה ולאחיה היה רק זוג נעליים אחד, אשר היו חולקים בו, והיו הולכים בו בתורות לבית הספר. היא ואחיה היו עוזרים למשפחה להשיג כסף ואוכל. הם היו עובדים בשדות, אצל המקומיים באסיפת יבול של תפוח אדמה. כתשלום היו מקבלים דלי תפו"א, על כל תשעה דליים שהיו אוספים. כמו כן היו אוספים פטריות, ופירות יער שאת חלקם היו מחלקים לפצועים ,המאושפזים בבית החולים.

ביקורים של הילדים תמיד התקבל בשמחה בבית החולים. המאושפזים היו משחקים עם הילדים, צופים בהצגות וריקודים שהכינו עבורם, ומעבירים איתם את הזמן. אחד המשחקים שאהבו לשחקים הוא רופאים וחולים, כשהילדים היו בתפקיד הרופאים.

בתקופה הזו עיקר עיסוקם היה בעיקר בהישרדות, תוך כדי שמירה ככל האפשר, על שגרת לימודים בבית הספר. היה קשה לשרוד ללא קשר עם קהילה יהודית וללא כל קשר למסורת היהודית.

עם תום המלחמה עברו לבלארוס, לעיר בוגושבסק. אמה מצאה עבודה כקופאית, ואביה אב בית בבית חולים. למרות שגם שם היו מנותקים מאורח חיים ומסורת יהודית,  יש לה זיכרון איך אמה מכינה עם אישה נוספת, מצות לקראת פסח.

בגרות ונישואין

בגיל ארבע עשרה עברה לריגה יחד עם אחיה, שם למדה. בסיום הלימודים עברה לעיר צלינוגרד בקזחסטן. שם הכירה את ולנטין צבטקוב עימו התחתנה, ובשנת 1959 נולד להם בן, אלכסנדר(סבא שלי). זמן קצר לאחר מכן השניים התגרשו, והיא עברה יחד עם בנה לעיר בישקק שבקירגיסטן. מאז היא ובנה לא ראו עוד את ולנטין. היא עבדה כמנהלת חשבונות, וכשבנה היה בן שמונה התחתנה שנית, עם גבר בשם סרגיי צ'רנוב. לא היו להם ילדים משותפים אבל סרגיי גידל את בנה כאילו היה שלו.

אחרי שאלכסנדר בנה התחתן, לו ולאשתו נולדו שתי בנות. כל המשפחה המורחבת חיה בצורה מאוד מלוכדת והם התראו באופן יומיומי.

עליה לארץ

כשבנה הודיע כי הוא מתכוון לעלות לישראל, לא היה לה ספק שהיא תרצה ללכת בעקבותיו, ולהישאר קרובה למשפחה, למרות שידעה שבגילה מעבר לארץ עם תרבות שלא הכירה, ושפה שלא ידעה לא יהיה קל.

בשנת 1994 היא עלתה לארץ יחד עם בנה ומשפחתו, בעלה ואמה. תחילה כולם התגוררו בדירה אחת בכרמיאל. בשנת 1996 נפטרה אמה. כשעברו לנצרת עילית בשנת 1997 היא ובעלה עברו לדירה נפרדת, וכך חיו עד שהוא נפטר.

היום היא סבתא לשתי נכדות , 5 נינות ונין אחד.

הזווית האישית

 סבתא רבתא: ההתעניינות בי ובחיי מאוד נגעו לליבי ,ונהנתי להיזכר ולספר לנינה שלי

לוטם: היה מאוד מעניין לשמוע על ילדות בצד המלחמה, חיים שנראים מאוד שונים מחיי כיום כילדה. אני מאחלת לסבתא סימה אריכות ימים.