מאגר סיפורי מורשת

שמי עלמה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבי, שמחה רובינזון, ומעלה את סיפורו אל מאגר המורשת של התכנית.

סבא שלי נולד בשנת 1937 בפולין בעיירה אישביצה, אביו היה סנדלר ואמו הייתה תופרת. בשנת 1939 פרצה המלחמה, הגרמנים פלשו לפולין וההורים של סבא הבינו שמסוכן להישאר שם, אז הם החליטו לברוח לרוסיה, הסבים שלו נשארו בפולין ומאז סבא לא ראה אותם. ברוסיה אביו, שהתמחה בייצור מגפי לבד, עבד במפעל רוסי וכך ניצלה המשפחה.

סבא שלי למד בבית ספר יסודי ברוסיה והוא זוכר שהם היו הולכים ברגל לבית הספר לעיתים בשלג כבד שהגיע עד לברכיים. זיכרון נוסף שלו הוא שכל בוקר הם היו שרים את ההמנון הרוסי במסדרון בית הספר (ועד היום הוא זוכר את המילים) ויותר מכל הוא זוכר את תחושת הרעב התמידית.

לאחר המלחמה

בסיום המלחמה בשנת 1945, סבא שלי ומשפחתו חזרו לפולין, שם הם סבלו מאנטישמיות רבה ואמירות קשות מצד הפולנים. בעקבות פרעות קיילצה (פוגרום שארע בשרידי יהודי פולין ביולי 1946) החליטו הוריו לעזוב מיידית את פולין.

מסע הנדודים בדרך לארץ ישראל

מפולין הם חצו במשך לילה שלם ברגל את הגבול לצ'כיה ומשם עברו למחנה עקורים בגרמניה ושהו בו שלוש שנים. לאחר הכרזת המדינה (סבי זוכר כיצד האזינו ברדיו לדברי דוד בן גוריון ואז יצאו לרקוד כשבידם דגלים של ארץ ישראל) הם החליטו לעלות לארץ. בשנת 1949 סבי ומשפחתו עלו לרכבת מגרמניה לצרפת (מרסיי) ומשם עלו על אוניית "נגבה" לארץ ישראל (על האונייה נציגי הסוכנות לימדו אותם עברית). בתחילה הם גרו במחנה עולים בבנימינה ואחר כך עברו לרעננה.

הזוית האישית

עלמה הנכדה המתעדת: במהלך הריאיון עם סבי התרגשתי לשמוע את הסיפור האישי שלו ומה הוא עבר בילדותו. נהניתי לכתוב ולהקשיב לסבא שלי בזמן שהוא מספר לי את סיפור העלייה שלו שמשלב את סיפור העם היהודי. בזכות הכתיבה הבנתי כמה תקופת הילדות שלי ושל סבי שונות.