מאגר סיפורי מורשת

המספרת היא שכנה וחברת משפחה ששמה סוניה:

"שמי סוניה סמנחנוב נולדתי ברוסיה בשנת1941 בתקופת השואה.

בהיותי בת שבע הורי נהרגו על ידי הנאצים, לא זכיתי כמעט להכירם ולגדול איתם.

גדלתי בבתי יתומים,  וכל פרק זמן העבירו אותי לבית יתומים אחר. ו זאת בגלל חוק במדינה, שלכל שכבת גיל, יש בית יתומים מתאים. בסך הכל עברתי ארבעה בתי יתומים, מגיל צעיר עד גיל שש עשרה.

בית יתומים הוא מוסד חינוכי המיועד לילדים יתומים, או כאלה שאף אחד מהוריהם או קרוביהם אינו מסוגל לטפל בהם. בית היתומים לרוב הוא פנימיה, המשלבת בית ספר עם מגורים.(ויקיפדיה)

זיכרונותיי מילדותי הם זיכרונות של ילדות בה הייתי עצובה, ורעבה ,ורק חלמתי לקבל ולזכות, במזכרת כלשהי. מהוריי ומשפחתי.

רגע זה לו ייחלתי רבות הגיע ביום בהיר אחד. בהיותי בת שש עשרה, הגיעה לבית היתומים, אחותי הביולוגית כדי לחפש אותי. הסתבר שאחותי גדולה ממני ב- שלוש עשרה שנים.

אחותי סיפרה לי על משפחתנו ועל יהדותי. כמו כן, היא סיפרה לי על קיומה של מדינת ישראל, מדינת היהודים. כל כך התרגשתי לראות אותה ולשמוע ממנה..

למרות התגלית המרגשת מבחינתי, נשארתי לגור בבתי יתומים, כי אחותי לא יכלה לקחת אחריות על גידולי. הקשר בינינו לא נמשך, וברבות הימים גיליתי מחברה של אחותי, שהיא נפטרה.

בגיל עשרים התחתנתי ברוסיה, ונולד בני סרגיי. לצערי כעבור שנה נפטר בעלי מדום לב. הייתי חסרת אונים והחלטתי להישאר בארץ מולדתי. תמיד רציתי לעלות ארצה, אך זה לא צלח. כשהגעתי  לגיל שלושים ושתיים, החלטתי לעלות לארץ ישראל, ומאז עלייתי ארצה, חיי השתפרו. נהיו יותר בריאים, מאושרים יש לי פחות דאגות ואני נטולת מחשבות רעות.

ואני כל כך מאושרת שעשיתי את הצעד הזה ועליתי ארצה. וזה סיפור חיי!"

הזווית האישית

מיכאל – התרגשתי לשמוע מסוניה את קורות חייה המורכבים, ולמדתי ממנה המון.