מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים, נולדתי בחולון להוריי רות ומשה הופמן, ניצולי שואה. בגיל חמש עברנו לגור בגדרה והתחלתי ללמוד בבית הספר היסודי "פינס". יש לי אח אחד ששמו גדעון. החיים בבית לא היו קלים מכיוון שהורי היו הניצולים היחידים מהשואה. הסבים והסבתות שלי משני הצדדים נספו בשואה.

סיימתי את לימודיי בבית ספר "פינס" והמשכתי בתיכון האזורי בגדרה. כשסיימתי את התיכון הייתי אמורה להתגייס לצבא, אבל התחתנתי בגיל 18 והבאתי לעולם שלושה בנים. הבכור תמיר, האמצעי לירון (אבא של שי), והקטן עומרי. כיום יש לי חמישה עשר נכדים וחמישה נינים. הכרתי את בעלי כשהייתי בת 13, הוא הסבא של שי, שמו יאיר.

אימא שלי הייתה חולה נפשית כתוצאה ממה שעברה בשואה. היא הגיעה לארץ באניית מעפילים. היא הכירה את אבא שלי והם התחתנו. אימא הייתה מאושפזת כמה פעמים במוסדות לחולי-נפש. אני ואחי היינו במשך תקופה במשפחות אמנה כי אבא שלנו היה חייב לצאת לעבודה כדי לפרנס אותנו.

ההורים של אבא שלי שמם היה (האימא) מריה, שעל שמה אני נקראת מרים. לאבא שלו קראו יצחק יעקב, הם נספו בטרבלינקה. ההורים של אימא שלי שמם: סיציליה ולאו, גם הם נספו באושוויץ.

ההורים שלי אהבו מאוד מוזיקה קלסית. אצלנו בבית בתור ילדים תמיד שמענו מוזיקה קלסית ואופרות. אחי היה זמר באופרה הישראלית. חלק מזיכרונותיי החשובים היו סביב חג החנוכה, אתו ציינו בביתה של סבתי.

חג החנוכה בבית סבתא

היינו מתכנסים בבית כל ערב במשך שמונת ימיי החנוכה ומדליקים חנוכייה ושרים שירי חנוכה. סבתא הייתה מטגנת לנו לביבות חמות וטעימות וגם סופגניות נהדרות. סבתא מרים נולדה בחג החנוכה. אבא של סבתא מרים עבד בארץ בתור מנהל חברת ביטוח בתל אביב. אימא של סבתא מרים עבדה בארץ בתור מטפלת בילדים עם פיגור שכלי בגדרה במקום שמכנים סנטוריום.

הזוית האישית

נהניתי מאוד לכתוב את סיפורה של סבתא שלי, יש לה סיפור חיים מרתק ששמחתי להעמיק בו. למדתי על ההיסטוריה של המשפחה שלי ותך כדי גם המשכתי להרחיב את הידע שלי בשפה הגרמנית.