מאגר סיפורי מורשת

שמי גבי שכטר. נולדתי בתאריך 21.7.1978 בקיבוץ דגניה ב'. אני אחיה התאום של עינב, אמו של עמית. אני נקרא על שם חבר טוב של אבי, אברהם, סבו של עמית. גבי, אותו החבר, נהרג במלחמת יום הכיפורים ומשם קיבלתי את שמי.

הוריי, עמליה ואברהם שכטר. שניהם ילידי הארץ. אמי, עמליה, נולדה בקיבוץ דגניה ב' וגרה בו כל חייה. הוריה עלו מרוסיה בעלייה השנייה והקימו את הקיבוץ.

אבי, אברהם שכטר, הקרוי בפי כל "שכטר", נולד ברמת גן, הוריו ילידי פולין. אביו עלה עם משפחתו לארץ לפני השואה ואמו עלתה לארץ לאחר שכל משפחתה נספתה בשואה. אבי היה בנח"ל במהלך שירותו הצבאי ומשם הגיעה חיבתו הגדולה לחיים בקיבוץ.

אני נולדתי בקיבוץ לפני 43 שנים. אני אח תאום לעינב, אמו של עמית. לגדול בקיבוץ כילד זוהי חווייה מיוחדת במינה. חיי החברה והקהילה, הערכים, החיבור לעבודה ולאדמה הם מהנים ביותר לילד. לשמחתי, גם גדלתי בעידן שאחרי הלינה המשותפת. הייתי ילד קטן מבחינת הגודל ובכל זאת מאד אהבתי כדורסל: שיחקתי, צפיתי במשחקים ואף הפכתי לשופט כדורסל בנעוריי.

את רוב שעות היום, לאחר בית הספר (שלא היה המקום האהוב עליי, בלשון המעטה), ביליתי בבית הילדים. שם שיחקנו שעות בחוץ, טיילנו, שחינו בבריכה, בירדן ובכנרת. מזג האויר בדגניה חם מאד ולכן נהגתי לבלות שעות בשחייה במי הכנרת והירדן. בתור ילדים נהגנו לרכב באופניים ממקום למקום. לבית הספר, לחברים, לקניות, לטיולים באזור ועוד. במהלך שנות התיכון בילינו גם לא מעט שעות בעבודה ("גיוסים"). זו היתה הדרך להרוויח את לחמנו – רישיון נהיגה, טיול לחו"ל ועוד.

חיבור לעבודה

היום אני עובד  בחקלאות דגניה 'ב' בענף המטעים. הקשר לאדמה ולחקלאות התחיל מבית הספר התיכון שבו היו ימי עבודה שהיו צריכים לעבוד בקיבוץ, בחרתי בענף האבוקדו ומאז התאהבתי בענף האבוקדו ובפרי.

העבודה בחקלאות בקיבוץ חיברה אותי לאדמה ולקיבוץ, לנוף של עמק הירדן. אחד הדברים הזכורים לי מהעבודה היה קטיף אבוקדו על אפרון (טרקטור בגובה 4 מטרים) בגשם מטורף ואז מנהל הענף צועק עליי ועל העובד הנוסף: "למה אתם עובדים בגשם מטורף?".

בזמנו התעסקתי בהשקייה ובקטיף, היום יותר בניהול וריסוסים.

הזוית האישית

עמית: גבי היה רוצה לאחל לי ילדות קסומה ומאושרת כמו שהייתה לו, ואני רוצה להגיד לו תודה על הזמן שהקדיש לי ולתכנית.