מאגר סיפורי מורשת

סבתא רונית מספרת לנכדתה הודיה גמליאל

שמי רונית רות ולדומירסקי, נולדתי בשנת תשכ"ה 1965 בעיר פתח תקווה בבית החולים השרון. הורי היקרים עליזה ושלמה פרינטה עלו ממרוקו לארץ ישראל. הוריי קראו לי בשם רונית משום, שאבי הכיר מישהי מאוד טובה בשם רונית. והוא רצה שגם אני אהיה כמוה.

שנות ילדותי

הבית שבו גדלתי היה גדול, חמישה חדרים וסלון גדול. כאשר אחי נולד, אבא שלי החליט למכור את הדירה. הוא קנה שטח ובנה בית עם שמונה חדרים. אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה, שאבא עבד מאוד קשה בבניה, אבל בסוף היה משתלם. חיינו בבית יותר גדול ומרווח בגני תקווה. לפני שעברנו לבית הגדול, בית הספר בו למדתי, היה קרוב לבית. אהבתי מאוד ללמוד. אני זוכרת את עצמי יושבת במרפסת הצרה ולומדת.

סבתא בילדותה

הוריי עסקו בתפירה. אני זוכרת איך אמי הייתה תופרת לי ולאחיי תחפושות לפורים. היא גם אהבה מאוד לסרוג, וסרגה תמונות יפות לבית. הזיכרון הכי מתוק שלי הוא, שלבת המצווה קנו לי אופנים ושמחתי כל כך! מאוד רציתי אופנים, והנה קיבלתי אופנים שהם שלי! אהבתי את המשחק "משחק בהצגה" ומשחקי דמיון של מורה ותלמידות. אהבתי שיער קצר, עד כיתה ח' הייתי עם שיער קצר.

אהבנו לקנות פלאפל. היה לנו קיוסק ליד הבית, ששם היינו קונים חצי מנה. הפלאפל היה המאכל הכי אהוב עלינו. כשאמי הייתה נותנת לנו עשרים וחמש אגורות, היינו רצים לקנות פלאפל. בזמנו היינו אוכלים גם תירס חם. אבל אני לא אהבתי את זה. אז אחי היו אוכלים להנאתם תירס חם בגיגית מיוחדת.

ממתקים? הממתקים שבעיקר היו הם הארטיקים, לא היה מגוון רחב של עוגיות כמו היום. היו כמה סוגים בודדים של עוגיות. אבל את עיקר העוגיות היינו אוכלים ממעשה ידיה של ימי- עוגיות מכל מיני סוגים.

חברותיי

מכיתה ג'-ו' הייתה לי חברה טובה ושמה אושרית. היא הייתה באה אלינו הביתה, ואני הייתי באה אליה. היינו משחקות יחד וישנות ביחד. אבא שלה היה בנקאי, ואימא שלה הייתה מנהלת בית ספר. אושרית הייתה גרה במרכז פתח תקווה והייתי הולכת אליה, והיינו מנגנות בפסנתר.

מכיתה ז'-י"ב הייתה לי חברה ושמה איריס. היא הייתה מגיעה אלי ושתינו היינו מכינות שיעורים ועבודות. אני זוכרת, שהכנו עבודות בגאוגרפיה על מדינות העולם: על אטליה ועוד מדינות שונות. למדנו יחד למבחנים והיינו מגיעות ביחד לתוצאות טובות. כאשר הייתי מגיעה אליה, אימא שלה הייתה מפנקת אותנו בארוחה טובה.

לימודיי

למדתי בבית ספר 'נצח' יסודי לבנות בפתח תקווה. אני זוכרת היטב את היום הראשון בכיתה א', ואת המורה שולמית, שהייתה המחנכת של כיתה א'. אני זוכרת שבבית הספר היה לי כיף וטוב. אני זוכרת היטב גם את הדרך שעשינו אני וחברותיי עד לבית ספר. אחד הזיכרונות היפים שלי שנחרטו בי מבית הספר, היא המסעדה שהייתה בבית הספר. שם לימדו אותנו לאפות ולבשל, ובצהריים תלמידות בית הספר היו מגיעות שם לאכול את ארוחת הצהריים, "הסעדה" כך זה נקרא. היו שתי טבחיות: מירי ויפה הבשלניות. שתיהן דאגו ללמד אותנו לאפות ולבשל.

היה לנו גם שיעור ספורט. אהבתי את שיעור ספורט, בבית הספר היה אולם ספורט גדול ומרווח. היה שם מתקן של טבעות והיו מלמדים אותנו איך מטפסים עליהם, היו לנו תרגילי ספורט מיוחדים. אני זוכרת את המורות. למורות  שלנו היה אכפת מאוד מאתנו, התלמידות. הן  היו מזמינות אותנו לביתן ולימדו אותנו הרבה דברים חשובים.

אני זוכרת במיוחד את המורה אילנה, שלימדה אותנו הלכות כשרות וכיצד מכשירים עוף. ואת המורה אביגיל שהזמינה אותנו לביתה ולימדה אותנו על הכנסת אורחים. הן מאוד דאגו ללמד אותנו הליכות והנהגות טובות של בחיי היום יום. אני אהבתי במיוחד את הדברים הללו ואת בית הספר, בכלל.

הייתה לנו תלבושת אחידה. הקפדנו שהחצאית והחולצה תהיינה תמיד מסודרות ונקיות. בהפסקות היינו אוהבות להתחלק לקבוצות ולשחק ב: חבל, גומי, חמש אבנים וקלאס. אני זוכרת, שהיינו עומדות ליד הברזייה ואוספות גלעינים של מישמש, היינו משפשפות אותם – עד שהגלעינים היו הופכים למשרוקיות. היינו גם חורזות מהגלעינים צמידים ושרשראות.

שבת וחגים בילדותי

הוריי דאגו לכבד את השבת בכל מיני מטעמים. אני זוכרת איך היינו עורכים את השולחן יפה, כמו שאמי רצתה. בשולחן השבת היו הרבה סלטים וגם מרק, עוף וחמין. הריח של החמין היה מתפשט בכל הבית. זה היה העונג שבת שלנו.

חג הפורים בבית הוריי היה משהו מיוחד. אהבתי את חג הפורים מאוד. לפני פורים, אימא שלי הייתה מתיישבת ותופרת לנו תחפושות מיוחדות מאוד מעשי ידיה. היא הייתה קונה בדים מיוחדים בחנות הבדים, ותופרת לי ולאחיי את התחפושות, תחפושות של מלכות ושל נסיכות. כך, שעוד לפני פורים הייתה כבר אווירה מאוד מיוחדת בבית.

בחג הפורים הסעודה הייתה חגיגית מאוד. כל המשפחה הייתה מגיעה לאכול את סעודת הפורים אצל סבתא שלי. הסעודה אצל סבתא הייתה מסורת מאוד מיוחדת. היא התחילה בקריאת מגילת אסתר ולאחר מכן, התיישבו כולם לסעודת פורים כיד המלך. היו שם  כל הדודים והדודות, החגיגה והשמחה היו גדולים. אכלנו אצל סבתא מאכלים מיוחדים, שהיא הייתה מכינה: קוסקוס, שיפודים מיוחדים עם ירקות מיוחדים, בשר ועוף. היא גם הכינה  מאפה שהיה דומה לאוזן המן משובח ומיוחד ממולא בפרג ולחמניות עם פרג מלמעלה. אחר כך כל אחד מהמחופשים הציג את התחפושת שלו.

שוק פורים? בוודאי שהיה! כל תלמידות בית הספר חיכו כבר בכיליון עיניים ליום הזה… אני זוכרת שבכיתה שלנו עשינו רכבת הרים. בנוסף, היה חדר של קליעה למטרה, חדר של כיבוי נר ,חדר כפיות קמח. אני זוכרת, שכל אחת הייתה קונה כרטיס ומסתובבת בין התחנות האלה. היה כיף!

אהבתי להתחפש לליצן – זו הייתה התחפושת האהובה עלי. אבא שלי תפר לי אותה, הוא היה תופר תחפושות מדופלם. הוא תפר לי חולצה גדולה וצבעונית בשתי צבעים עם צווארון רחב ופאה צבעונית ומתולתלת. משלוחי המנות של פעם, היו שונים ממשלוחי המנות כיום, לא היו אז ממתקים. ממש לא! משלוח המנות היו מאפים שאמי הכינה: סלסלה של לחמניות  מיוחדות או עוגיות מרוקאיות טעימות של בוטנים או קוקוס, שקדים טחונים. היו גם עוגיות מיוחדות לכבוד חג הפורים כמו: בוטנים מגולגלים, עוגיות קוקוס צבעוניות, עוגיות  "מספאן" ועוגיות שהיו נוטפות מסוכר וממתיקות. זה היה החג שאהבתי  במיוחד!

הזוית האישית

הנכדה הודיה: תודה רבה לך סבתא, שפינית מזמנך היקר לספר לי את סיפור ילדותך המופלא. מאחלת לך הרבה בריאות, שמחה ונחת מכולם.

מסר מסבתא רונית: לזרום, לא לשקוע בשום דבר. לא להיתקע בשום דבר ולהמשיך הלאה. כל הזמן לזכור שאת ראויה וחשובה אצל כל אחד.