מאגר סיפורי מורשת

רקע לסיפור

נולדתי בשנת 1948 בלודז' פולין. משפחתי מנתה 3 נפשות, אני אבי ואמי. נולדתי להורים ניצולי שואה כבן יחיד. עלינו לארץ בשנת 1956

גרנו בעיר בשם לודז' בבניין רב קומות בדירה בת חדר וחצי שהמטבח והשירותים היו מעבר למסדרון. אנחנו היינו היהודים היחידים בבניין. עד גיל בית ספר המקום היחיד שהיינו משחקים בו היה חצר הבניין. רוב הזמן הייתי מבלה בבית ומשחק עם עצמי או עם חבר.

האירועים המעניינים שהייתי מחכה להם כל שנה הם: בקיץ היינו נוסעים לשלושה שבועות לים הבלטי בעיר בשם "סופוט" שם היינו שטים בסירות קייק והייתי עושה ארמונות בחול. בחורף היינו נוסעים להרים המושלגים לעיר בשם "זקופנה" שם הייתי עושה סקי ומשחק בשלג.

העיר לודז' הייתה הרוסה כמעט לחלוטין מהפצצות ממלחמת העולם השנייה. למרות  היותנו היהודים היחידים באזור לא חשנו כל אנטישמיות או אפליה. בבית היינו חוגגים את ראש השנה ופסח ביחד עם משפחות יהודיות נוספות שהיו חברים של הורי. בחגים אלו הורי ניסו לחגוג אותם כמה שיותר קרוב למסורת.

בגיל שש הלכתי לבית ספר שהיה במרחק של חצי שעה הליכה הייתי הולך לבד ברחובות שהיו בהם עדיין חורבות של בניינים וזה מחזה שאני לא יכול לשכוח עד היום. הלימודים היו לי מאוד מעניינים והיה לנו הרבה פעילויות  מחוץ לבית הספר כמו הליכה להצגות, סרטים ומופעי ספורט.

בתקופת החורף הייתי יוצא לבית הספר שעה וחצי לפני הזמן כי הליכה בשלג הייתה קשה אטית ומסוכנת והרבה אנשים היו נופלים ושוברים ידיים ורגליים. מחזה שכיח היה לראות אנשים שהולכים מגובסים.

באותה שנה בכיתה א' הייתה תחרות בין כמה בתי ספר בתרגילי חשבון. הכיתה שלי שגם אני השתתפתי זכתה במקום ראשון, וכפרס נסענו לעיר הבירה וורשה לטיול יומי. עבור כל הילדים זו הייתה הפעם הראשונה שיצאו מחוץ לעיר.

בשנה אחרי עליתי לכיתה ב' חודשיים אחרי כן הורי סיפרו לי כי אנחנו נוסעים לטיול ארוך אירגנו מזוודות נסענו לוורשה משם ברכבת לילה לוינה באוסטריה ואחרי מספר ימים עלינו על טיסה. רק במטוס הורי סיפרו לי שאנחנו טסים לארץ ישראל.

הגענו לארץ בעיצומה של מלחמת סיני.

הזוית האישית

סבא יעקב ושקד בתכנית הקשר הרב דורי.