מאגר סיפורי מורשת

היי אני קלרט נגר נולדתי בעירק בשנת 1933.

להורים שלי קוראים רחל ועזרא. האחים והאחיות שלי דוריס, קלרט, שרה, יעקוב, משה וסמי. אמא שלי עבדה כתופרת ואופר. ואבא שלי תפר אוהלים.

נולדתי  בעיר בגדאד בבית בו גרו שלוש משפחות בארבעה חדרים, כשבכל חדר שישה אנשים. בשכונה שבה התגוררתי חיו ערבים ויהודים ביחד, גם בית ספרי היה ערבי. הייתי תלמידה מצטיינת בכיתתי, אז הילדים היו מרביצים לי, כדי שאתן להם להעתיק ממני, אך אחותי הגדולה שמרה עליי מהילדים.

בילדות, אני ומשפחתי התקלחנו יחד, היינו לוקחים גיגית ומתקלחים בתוך הבית. כשהיינו הולכים לסבתא שלי, היינו גם נוסעים לים כי הוא היה מאוד קרוב לביתה. אמא שלי הייתה מבשלת בפתיליות. אף כי המטבח היה מאוד קטן, היא הייתה מבשלת ביום יום ירקות ואורז, וכשהיה מספיק כסף אז היה גם עוף, ובסופי שבוע היא הייתה מכינה תבית. התבית, הלא הוא החמין העיראקי, הוא תבשיל עוף שממולא באורז וחלקי פנים של עוף, שמתבשל בתוך סיר עם המון אורז. כיאה לכל חמין, התבית מתבשל לילה שלם על אש נמוכה מאוד. התוצאה – נתחי עוף שנופלים מהעצם, אורז רך וספוג בטעמי בהרט ועוף ובתחתית שכבה של אורז פריך במיוחד.

עליתי לארץ ישראל בשנת 1951, עם בעלי. אני הייתי בת שש עשרה והוא בן עשרים ושש. בני יוסי היה בן שניים עשר יום  ולא יכולתי להניק אותו, בשל היותי צעירה מאוד, ולכן מישהי זרה הניקה אותו במקומי. בתקופת הצנע, חילקו תלושי אוכל ואני קיבלתי תלוש של ילדה, שזה תוספת תלוש של ריבה, ובעלי קיבל תלוש של מבוגר. היינו משפחה ענייה מאוד, אך הסתדרנו עם מה שיש  ובעלי נחום פרנס אותנו מעבודתו כנגר.

כיום יש לי שישה ילדים: יוסי, חיים, רחל, רוני, שלומה ויורם.

הזווית האישית

שי: היה כיף לשמוע על סבתא שלי מספרת על ילדותה. לא הכרתי את הילדות שלה, לא ידעתי איפה היא נולדה, מי החברות שלה ולא הכרתי את סיפור העלייה שלה. כמו כן לא ידעתי שהדוד שלי נולד בעירק, עכשיו אני מכירה אותה טוב יותר.