מאגר סיפורי מורשת

סבתא מזל טוב מספרת לנכדתה חני:

"שמי מזל טוב אלבו (טויטו) ואני סבתא של חני, לאימא שלי קראו שמחה מסעודה ג'ולית ולאבא שלי קראו יוסף, נולדתי בשנת תשי"ד (1954) בחיפה.

ילדות

גדלתי בעיר חיפה בשכונת נווה דוד. בבית שלנו היו ארבעה חדרים. היה לנו בית כנסת בשכונה, לא רחוק מהבית. ההורים שלי עבדו בכל מיני עבודות מזדמנות. היינו במשפחה ארבע בנות ושני בנים, אני הייתי הילדה השלישית במשפחה.

אנחנו הילדים, היינו בונים בתים על העצים, משחקים מחניים, תופסת ועוד… אהבתי לשחק גומי, מחניים וקלאס. הייתי הולכת הרבה לים וכמה פעמים ניצלתי.. אהבתי לאסוף את השיער לקוקו ולשחק עם ילדי השכונה בכניסה לבלוק. כל יום שלישי ושישי היינו מכינים קוסקוס. היו ממתקים, הממתק שהכי אהבתי היה שקדי מרק.

החוויה הכי קשה שהייתה לי היא, כשהלכתי לבית הספר, ירדתי במדרגות וראיתי את אבא שלי שוכב במדרגות והוא נפטר, בתור ילדה.

הייתי תלמידה שובבה, למדתי בבית ספר 'שערים'. אהבתי תורה ונביא, ולא אהבתי אנגלית. היו טיולים, אבל לא בכל הטיולים השתתפתי, כי הייתי מקיאה ופחדתי לבוא. לא היו לנו מסיבות כיתה וקיבלנו תעודה.

כל ליל שבת היה אצלנו בסעודת השבת מרק עם קוסקוס ודגים, ובבוקר היה חמין. אני מאוד אוהבת את פורים, שבועות וראש השנה. לא היה לי קשר עם החסידות ועם הרבי עד החתונה.

הקמת בית וחיי משפחה

היה לסבא חבר ששאל אותו, מה הוא רוצה, סייעת או תופרת? והוא ענה: "תופרת" ואז נפגשנו, ואחרי חצי שנה התחתנו, התחתנו בשנת תשל"ח, הייתי בת 23. החתונה התקיימה באולם בחיפה. כשנולדו הילדים היינו בני 24.5 . יש לי ארבעה בנים ושתי בנות. אני אוהבת לבלות עם הנכדים במשחקים או בשיחות.

חפץ מן העבר

פעם לא היו מקררים, היינו קונים בלוקים של קרח בכדי לשמור אוכל שלא יתקלקל, וזה היה מצריך שכל יום נבשל אוכל טרי עבור אותו היום. פעם גם לא היו תבלינים מוכנים, היינו צריכים לקחת עלי ומכתש ולטחון לבד בבית.

הזוית האישית

חני הנכדה: שמחתי לראיין אותך והיה לי כיף לשמוע עלייך דברים שלא ידעתי.