מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי שלום ויצמן על שמו של רב גדול במרוקו בשם שלום. נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו.

לאבא שלי קראו אליהו ולאמי שרה, לאחים שלי קראו אמיל ז"ל ורחל. בנוסף, יש לי אחים חורגים מנישואים שניים ולהם קוראים: רפאל, יוסף ומריסה. כל האחים חוץ מאמיל ז"ל שרדו.

גרנו בשכונה היהודית הנקראת "מלאח", בבית משותף עם דיירים נוספים. בבית הייתה חצר שבה היינו משחקים המון וגם אוכלים. אהבתי לשחק בכדור. אחי הכין לנו שולחן ביליארד כדי שנשחק בו. במרחק של 3 ק"מ מהבית היה ים, והיה בית כנסת משותף לכל הדיירים שאליו היינו הולכים להתפלל. קנינו אוכל במכולת שליד החצר שלנו. בכל שבת כולם היו מתכנסים בחצר המשותפת וכל אחד הביא תבשיל אחר, ושם היינו סועדים יחד עם כל המשפחות. המאכל האהוב עליי במהלך הילדות היה קוסקוס.

הייתי בן שלוש במרוקו בעת הכרזת המדינה.

אני לא זוכר את החברים שהיו לי בילדות במרוקו, אבל אני זוכר שאהבנו לשחק יחד במשחקי כדור. למדתי בבית ספר צרפתי. למדנו את כל מקצועות הליבה. לאחר מכן למדתי בבית ספר יהודי ושם למדנו הרבה יותר יהדות, תנ"ך וכו. בבית הספר הצרפתי הייתה משמעת חזקה יותר, אם ילד היה מתנהג לא יפה או עובר על החוקים, הוא היה מקבל הצלפה באצבעות. לעומת זאת, מי שהתנהג יפה במהלך הלימודים קיבל מהמורה סוכריה. מבית הספר זכור לי במיוחד השרת של בית הספר, שהיה חביב לכולם.

בין ההורים לילדים היו יחסים טובים. עשינו את מה שצווה עלינו בכבוד. לא היה דבר שהייתי מסתיר ורציתי לומר להם הכול. ההורים שלי היו מעורבים בחיים שלי כמעט בכל דבר. נהגנו לעשות הרבה ארוחות יחד עם המשפחה ויצאנו להמון טיולים באזור מגורינו וגם במקומות מרוחקים יותר. בסה"כ הייתה לי ילדות טובה ושמחה.

העלייה לארץ ישראל

בשנת 1953 עלינו לארץ ישראל בגלל הכמיהה למולדת. הגענו לארץ באוניית מעפילים ממרוקו. הגענו למחנה דוד שהיה מחנה לעולים חדשים. הייתי קטן אז, עוד לא ידעתי לדבר עברית, אבל המשפחה שלי ידעה. למדתי את השפה בבית הספר. הרגשנו גאווה למולדת כעולים חדשים, למרות הקושי בתנאי המחייה. גרנו באוהל ואחר כך בצריף. התחברתי בארץ כמו ילד רגיל שנולד בארץ ישראל ולכן לא היו לי בעיות חברתיות בבית הספר.

חגגתי את בר המצווה בבית הכנסת עם עלייה לתורה ואחר כך חגגנו את השמחה בחצר ליד הבית. אני זוכר במיוחד את העלייה לתורה והנחת התפילין.

מוזיקה, בילויים והקמת המשפחה

לרוב שמעתי מוזיקת רוק של להקת "האבנים המתגלגלות" ורקדנו ריקודים סלוניים. היה מקובל לרקוד לשירים שאהבנו – מוזיקה קצבית וריקודים סלוניים. הזמרות שאהבתי הן שושנה דמארי ויפה ירקוני. הייתי גם בתנועת נוער ואת הזמן הפנוי אהבנו לבלות בקולנוע.

את אשתי הכרתי בתנועת הנוער. היינו תמיד ביחד ואהבנו ללכת יחד לראות סרטים ולרקוד במועדונים. משם הקשר שלנו התפתח. עם השנים, לאחר שהתחתנו נולדו לנו שישה ילדים (ארבעה בנים ושתי בנות), ובהמשך – 20 נכדים ונינה אחת!

תמונה משפחתית

הזוית האישית

סבא שלום וינאי הנכד: שמחנו לשבת יחד, להעביר את הסיפור המשפחתי במסגרת תכנית הקשר הרב-דור, תודה על ההזדמנות.