מאגר סיפורי מורשת

שמי ענת זיו נולדתי ב 06.08.194 בישראל. במקווה ישראל (ביה"ס חקלאי).

הוריי שלומית ויהודה אילוני,

אבא נולד בברלין שבגרמניה בשנת 1919. כשהיה בגיל ההתבגרות היטלר עלה לשלטון, והיה איום על כל היהודים. אבא שלי עלה ארצה עם "עליית הנוער" בשנת 1935 לקיבוץ. ההורים שלו וכל משפחתו נספו בשואה. אבא שלי היה מורה כל חייו. הוא מאוד אהב ללמוד, ובגיל מאוחר השלים את לימודי הדוקטורט בהיסטוריה.

אמא: נולדה בשנת 1920 בתל אביב. אמא שלי היתה קשרית לפני מלחמת העצמאות. אימי הייתה גננת בתחילת דרכה המקצועית ועשתה הסבה להוראה. היא הייתה אמנית ובעיקר עסקה בפיסול.

ילדותי 

אני נולדתי וגדלתי במקום שנקרא מקווה ישראל. זה בית ספר חקלאי עם פנימייה. שם למדו גם דתיים וגם חילוניים שהסתדרו מצוין ביניהם. אבא שלי היה מורה בבית הספר במקווה ישראל.

במקווה ישראל היה שטח חקלאי גדול מאוד, שכלל גן בוטני עם המון המון סוגי צמחים, עצים ופרחים. בבית  הספר  החקלאי היו גם ענפים שונים כמו: רפת, לול, דיר וגידולים שונים של ירקות. ליד הבית שלי היה עץ פיקוס גדול ובילינו שעות לידו ובטיפוס עליו. היינו  מבלים זמן רב בשטח החקלאי, בדיר ברפת ובעיקר בגן הבוטני. שיחקנו במשחקים שונים בטבע.

בית ספר ולימודים

במקווה ישראל היו מעט ילדים בני גילי, לכן את כל לימודי עשיתי בחולון. לבית הספר בחולון נסענו עם סוס ועגלה. לעגלון קראו מאיר והוא היה כמו אבא שלנו , הוא מאוד דאג לנו. וכל הילדים בבית הספר מאוד קנאו בנו. בבוקר השיעור הראשון התחיל במסדר הודעות והתעמלות בוקר. בית הספר היסודי היה עד כיתה ח' ולאחר מכן עברנו לתיכון. בבית הספר היסודי הייתי מקום ראשון בריצת שישים מטר וקפיצה לרוחק. בהפסקות ובשיערי התעמלות שיחקנו מחניים.

כשהייתי בכיתה ה' התחלתי ללכת לתנועת הנוער  "התנועה המאוחדת". מגיל ארבע עשרה הייתי מדריכה ורכזת שכבה. כמו כן  רקדתי ריקודי עם והייתי בלהקת הריקודים של חולון.

שירות צבאי

שירתי במדור הפסיכוטכני של צה"ל והייתי תקופה ארוכה בקבע. השירות הצבאי נתן לי את הכיוון ללימודי ועבודתי לעתיד כעובדת סוציאלית.

 מקצוע ועיסוק

מקצועי הוא עובדת סוציאלית. אני עובדת במקצוע הזה כבר חמישים ושלוש שנים. לאחרונה עבדתי במרפאה לבריאות הנפש בקריית שמונה, שנים רבות, בתור פסיכותרפיסטית. לפני כשש  שנים יצאתי לגמלאות. היום יש לי קליניקה פרטית בביתי, ואני מטפלת באנשים הסובלים בעיקר מפוסט טראומה.

הכרות נישואים ובניית משפחה

בני ואני למדנו יחד באוניברסיטת תל-אביב. לבני היה רכב, והוא הציע לי טרמפ ללימודים. וכך התחיל הרומן. נישאנו כאשר סיימנו שנינו את התואר. נישאנו בשנת 1973. חודשיים לאחר הנישואים פרצה מלחמת יום הכיפורים. בחופשה הראשונה מהמלחמה בני הכריז כי הוא רוצה כבר ילד. ובננו הראשון נולד באוגוסט 1974. לאחריו נולדו עוד שלושה בנים.

בשנת 1989 בני נפטר באופן פתאומי מדום לב. יש לי היום תשעה נכדים מדהימים. וכל שנה אנחנו נפגשים לאזכרה לבני, כל המשפחה וכל החברים הטובים.

תחביבים

יש לי תחביבים רבים. מזה 40 שנה אני משחקת ולומדת ברידג'. אני מאוד אוהבת לרקוד, בייחוד ריקודי עם. אני אוהבת לקרוא. אני אוהבת לעבוד בגינה, ואני עושה הרבה ספורט. לפני שנים שיחקתי כדורעף (במשך עשרים ושלוש שנים), ומזה כמה שנים אני לומדת לנגן בחלילית.

סיפורו של חפץ עובר מדור לדור

החפץ שעובר מדור לדור הם: פמוטים. הם עברו מאמא שלי אליי, ואני שומרת עליהם עד היום. הם חשובים ויקרים מאוד לליבי.

סבתא ענת: רציתי לשתף בקטע שהוא מסר לחיים מבחינתי ולמידה מנסיון:

מסר לדור הצעיר

אני הולך ברחוב. במדרכה יש בור עמוק: אני נופל לתוכו. אני אבוד… אני חסר ישע. אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה. אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק: אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו. אני נופל לתוכו שוב. אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן. אבל אין זו אשמתי. ושוב לוקח לי נצח לצאת. אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק: אני רואה אותו. אני נופל לתוכו בכל זאת… כוחו של הרגל. עיני פקוחות: אני יודע היכן אני. זוהי אשמתי. אני יוצא מיד. אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק: אני עוקף אותו. אני הולך ברחוב אחר.

תודה לסבתא ששיתפה אותי🙏

הזווית האישית

עמנואל: היה כיף גדול לעבוד יחד ולמדתי המון דברים על סבתא שלא ידעתי.

ענת: לי כסבתא הייתה חוויה מדהימה, והזדמנות חד פעמית לספר ולהעביר לדור הבא את סיפור חיי. מאד נהנינו שתינו.