מאגר סיפורי מורשת

סבתא יפה נולדה באיספהן שבפרס ב1956.

לסבתא יפה היו שלושה עשר אחים. כשהיא בת שבועיים בלבד בשנת הם עלו לארץ  למעברת חולון. חולון הישוב הצעיר קלט רבבות עולים חדשים יוצאי גלויות שונות. בשנת 1950 הוקמו האוהלים הראשונים ובעקבותיהם נבנו פחונים. במעברת חולון שוכנו כ- 1,400 משפחות מגלות בבל, פולין, רומניה, מצרים, תוניס, סוריה ועוד. בשנת 1952 מנתה אוכלוסיית המעברה כ- 7,000 נפש. חיסול המעברה החל בסוף 1953, לאחר שהעירייה יזמה, בעזרת הסוכנות היהודית והממשלה – הקמתן של יחידות דיור נוספות באזור. המשפחה גרה באוהלים במשך חמש שנים. אלה היו שנים קשות מאוד ובעיקר החורפים. לעתים קרובות האוהל הוצף במים, ובזמן רוחות לא פעם האוהל עף עם הרוח. מן האוהל המשפחה עברה לגור בדירה בבאר שבע, והתנאים היו יותר קלים.

אחד האחים שמו דוד ז"ל חלה באסטמה, ולכן המשפחה עברה לגור בבאר שבע, שם האקלים יבש יותר ומתאים יותר לחולי אסטמה. סבא עזרא וסבתא אושרת, סבים רבים שלי, היו דתיים ומאוד ציונים, לכן חשוב מאוד היה להם לעלות לישראל, עם כל קבוצת הילדים, אף  שרובם היו עדיין קטנים, ועל אף שידע שהתנאים בישראל, יכולים להיות קשים. המשפחה הקפידה מאוד לחגוג שבתות וחגים כהלכתם, ערבי שבת במשפחה היו מאוד מאוד שמחים, וכולם שרו בזמירות שבת.

כאשר גרו בבאר שבע היו להם שכנים שהם זוג ניצולי שואה אירופאים, שהמשפחה שלהם נספתה בשואה הם היו עריריים מאוד. הם היו דתיים, ובכל ערב שבת הזמנו אותם להצטרף אלינו, וזו הייתה שמחה גדולה. היו זמירות בסגנון המסורת הפרסית, ובמשך הזמן הם למדו זמירות בסגנונות שונים, וכולם שרו בשמחה ובהתלהבות. אלו היו שבתות יפות מאוד, שכולם מזמרים והבית של הוריה היה בית פתוח ומכניס אורחים.

סבתא יפה: סיימתי את לימודי בתיכון בבאר שבע, ועברתי ללמד במדרשת שדה בוקר, מאז ועד היום אני גרה בשדה בוקר, נמצאת במדבר הרבה יותר שנים, מאשר בני ישראל הסתובבו במדבר, עד שנכנסו לארץ ישראל.

הזווית האישית

גלעד: היה לי מאוד מעניין לדבר עם סבתא, ולהכיר את סיפור חייה.