מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל שלי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לתעד ולהביא את סיפורה של סבתי, אביבה שלי. סבתי נולדה בשנת 1947 בעיר קארקוק שבעיראק בשם חביבה דניאל.

סבתא שלי היא הבת הבכורה לרחל ועובדיה דניאל ואחות בכורה לכרמלה – 70, יעקוב – 66, נגה – 62, אורי – 60 וזהבה – 58. הוריה נולדו בעיראק ועלו לארץ בשנת 1951 כשסבתי הייתה בת ארבע.  בארץ אבא שלה היה חקלאי והפריח את האדמה ובעיראק הוא היה סוחר קפה ושמנים. אימא שלה היתה עקרת בית, אבל כשהיה צריך עזרה במשק המשפחתי היא הייתה נרתמת ועובדת איתם במשק.

סבתא שלי היתה יותר קרובה לאימא שלה, שנפטרה לפני שנה, בגיל 90. האחות הכי קרובה אליה היא כרמלה, בעיקר בגלל הקירבה בגיל, מה שגרם להן להתקרב עוד יותר היה הקשר בין שני הבעליים שלהן, סבא שלי ובעלה של כרמלה. הם היו חברים ממש טובים והם היו יוצאים לבלות הרבה ביחד בסופי שבוע, עשו פיקניקים, טיולים ועוד. עד היום הן חברות טובות וקרובות מאוד.

היום, סבתא שלי כבר יצאה לפנסיה וכרגע לתעסוקתה היא מוכרת ביצים. כרמלה, אחותה, גם יצאה לפנסיה. אחיהם, יעקב ממשיך את המסורת המשפחתית כחקלאי, נגה עובדת כסייעת בגן ילדים, זהבה מנהלת חשבונות ואורי נהג משאית.

 סבתא אביבה עם חברה בצעירותן

לסבתא שלי כמו לכולנו, יש רגעים משמעותיים בחיים, רגעים שלא נשכחים ונחרטים לנו בזיכרון, אחד מהם היה שסבא שלי הצליח להוציא רישיון נהיגה, על אף שהיה מוגבל בראייתו והוא נאבק מאוד קשה בכדי להוציא את הרישיון. לפני הרישיון הם התקשו לפתח יחסים עם חברים בגילם, אבל לאחר הוצאת הרישיון הם היו ניידים וטיילו המון וזה עשה להם טוב כמשפחה וליחסים שלהם. בשנות ה – 70 המוקדמות לא היה לכל אחד רכב או רישיון והאירוע הזה חרוט לסבתא שלי היטב בזיכרון – אומנם לנו היום זה נשמע מוזר ועלוב, אבל אז זה היה לפי דבריה של סבתא שלי היה אחד מהדברים המשמחים ביותר שחוותה.

סבא סבתא ובניית המשפחה

רגע נוסף מאושר בחייה היה החתונה עם סבא – הכל התחיל כשסבתא שלי עבדה אצל אבא של סבא שלי בחנות מכשירי חשמל ורהיטים ברמלה. סבא שלי היה מגיע לחנות מידי פעם וככה הם הכירו והתאהבו. החתונה הייתה מאוד שמחה, עם תזמורת, עוגה וחלה ענקית באורך של שני מטר, שעמדה על שולחן החתן והכלה. בתום החתונה נסעו סבא וסבתא שלי לירח דבש באילת, כאשר היו  אז באילת שני בתי מלון בלבד.

ואיך לא, אירוע משמעות, לידת הבת הבכורה שהפכה אותה לאימא והקימה את המשפחה, בשנת 1971. כמובן שגם כל לידה של כל אחד מילדיה הייתה מרגשת ומשמחת ויותר מכל לידת אבי, הבן היחיד במשפחה שכל כך ציפו לו.

ולהבדיל, רגע אחר משמעותי בחייה, רגע ששינה לחלוטין את החיים סבתא שלי, המוות של סבא שלי, בעלה האהוב. לפני שלוש שנים (יום אחרי יום הולדתי העשירי), סבא נפטר מדום לב בשינה, ללא הכנה, בהפתעה גמורה ואפשר לומר שמאז סבתא שלי עצובה יותר ובודדה יותר.

מסורות מיוחדות במשפחתנו

אצלנו במשפחה יש כמה מסורת ומשפטים שעוברים במשפחתנו מדור לדור, חלקם קשורים ללידות תינוקות, לחתונות ולאבלות – מעגל החיים. למשל, כשתינוק נולד, יש כיבוד מיוחד שמכינים לכבוד הנולד: מכינים כעכים, שקדים ולוקום. ביום השישי שתינוק נולד מכינים פופקורן עם ממתקים בתוכו.

כשהשן הראשונה בוקעת לתינוק – זה סימן להתפתחות תקינה, מכינים פיתות גדולות ומפזרים עליהם דבש ומחלקים לשכנים ולכל בני המשפחה.

בטקס החינה של הכלה, על כל אצבע תוקעים חתיכת רחת-לוקום ומכינים חלה מתוקה. הכלה אוכלת ממנה ראשונה ולאחר מכן אוכלים ממנה גם בני המשפחה והחברים.

ממנהגי האבלות במשפחה, לא נוהגים לאכול בשר בימי ה"שבעה".

הזוית האישית

נכדה יובל שלי: במהלך העבודה גיליתי על סבתא שלי המון דברים, שלא ידעתי על הילדות שלה. למדתי על המון מנהגים שלא הכרתי. למדתי המון על המשפחה שלה ועל החיים לפני כ-60 שנה. בזמן העבודה שמעתי סיפורים מרתקים, שלפני כן ראיתי רק בסרטים והמחשבה שבאמת סבתא שלי חיה ככה הייתה מרתקת. גיליתי שסבתא שלי בכלל לא התגייסה לצבא, שסבא שלי פעם הוציא רישיון, שהיא וכרמלה האחיות הכי קרובות ושבתור ילדה היא חיה בעוני גדול.

אם הייתי משווה את החיים של פעם לפי סבתא שלי ואת החיים של היום, הפערים היו גדולים משמעותית, זה מאוד מעניין לדעת איך הסתדרו בלי חשמל בלי מים זורמים, ללמוד על הקשיים שהיו להן, במה הן שיחקו כילדות ואיך התנהל בית הספר שלהן.

סבתא אביבה שלי: כיום הילדים לא מעוניינים לשמוע על העבר, הם "תקועים" רק בעניינים שלהם וכאשר יובל גילתה סקרנות מאוד התרגשתי והיה לי חשוב לספר לה כמה שיותר פרטים על העבר. יובל הייתה קשובה לסיפורים שלי וזה מאוד ריגש אותי, אפילו אם זה מגיע בגלל הבית ספר.

במהלך הסיפורים שלי נזכרתי בעבר ונתקפתי בגעגועים לפשטות שהייתה, להערכה שהייתה אז לדברים הקטנים, לאחדות, למשפחתיות לא רק למשפחה הגרעינית אלא למשפחה המורחבת, לשיתוף פעולה ולעזרה הדדית, להבנה ולאמפתיה שהייתה למשפחות אחת כלפי השנייה.

העבודה המשותפת עם יובל לימדה אותי שאני צריכה לקבל את הפרשי הדורות וללמוד אותם יותר ולהבין אותם יותר, ולא לבוא בביקורת שהם שונים ואחרים מאיתנו בכדי שנוכל להתחבר עוד יותר.

בתחילת העבודה היה לי קשה לקבל את הביטויים של הנכדים שלי ואת סגנון הדיבור שלהם, אבל היום אני מבינה שהם אוהבים ומתחברים אלינו בדרך שלהם וצריך להביע הבנה לדרכים שלהם ורק ככה נוכל באמת להתחבר אליהם.