מאגר סיפורי מורשת

לאבי הייתה מכולת בלוב והיו לו המון חברים יהודים וערבים .הערבים היו אוכלים יחד עם אבא שלי מאותה צלחת.

יום אחד בא ערבי למכולת ואמר לאבא שלי שהערב מתכוננים להרוג אותו, אותם ערבים  חברים שלו תלך מוקדם

הביתה ואל תישאר עד החושך. אבי שמע בקולו והלך הביתה. למחרת בא אבי לחנות וראה את כל החנות שרופה

וזה המזל שאבי הלך הביתה תמיד יש שליחים שעוזרים, תודה לאל.

 

אמא של סבתא שלי עלתה לארץ ישראל מספר חודשים אחרי הוריה (מפני שהייתה לה מחלת עיניים טרכומה)

המחלה נבעה כתוצאה מעבודה קשה. מגיל קטן הייתה סוחבת על הגב חבילת עצים לבישול כל בוקר הייתה

מדליקה את הפרנה ואמא שלה מכינה את הבצק לפיתות לכן מהעשן קיבלה את המחלה.

אמא של סבתא שלי עלתה לארץ ישראל בשנת 1948 עם דודתה. נעם כניסתה לארץ הגיעה לסן לוקס ומשם

לבנימינה ומבנימינה לפרדסיה ומפרדסיה לכפר יעבץ ומכפר יעבץ לפורת. בכפר יעבץ  אמא של סבתא שלי טיפלה

במעון לתינוקות שהם כיום בני 65 התחתנה עם אבא של סבתא שלי וילדה שמונה ילדים  המצב הכלכלי היה קשה.

בלידתה הראשונה סבלה קשיים רבים, צירים שנמשכו שבוע ימים. בלידה השנייה נולדה סבתי. הייתה חמש דקות מתחת לשולחן ואמא של סבתא שלי אמרה שהילדה הזאת תהיה חרוצה מאד לכן אמת הדבר.

 

סבתא שלי גדלה במושב פורת היא זוכרת בגיל  שמונה בערך היה מגיע משלוח כנראה בדואר שק גדול מלא בגדים

והיינו הילדים בוחרים בגדים שמתאימים לכל אחד מהמשפחה והיינו שמחים וצוהלים על השלל שנפל בחלקנו לכל משפחה במושב היה מגיע שק כזה .גדלנו בחום ואהבה וצניעות .

 

בגיל 12 בערך סבתא שלי עבדה יום אחד בשבוע  בחקלאות אני ואחותי הגדולה שהיא שנה מעלי לעזור למשפחה

וגם חילקתי מכתבים עשר שנים בקור, בגשם, בחום, בחושך  בתור ילדה קטנה.

 

חג פורים קרב ובה אנו מכינים מטעמים למשלוחי מנות. כל המשפחה באה לבית של סבא שלי וסבתא שלי לקרוא

את המגילה ולעשות סעודת פורים ומשלוח לאביונים ולחלק לילדים מעות פורים. שבועיים אחרי פורים ראש חדש

ניסן עושים סולת בלולה בשמן שאנחנו קולים גריסים וטוחנים ומוסיפים סוכר שמן אגוזים תמרים ובוטנים קוראים לזה

בטריפוליטאית בסיסה. וכל המשפחה שוב מתאספים לארוחת ערב ולטקס הבסיסה.

 

אנו מתחילים לנקות את הבית ולברור תבלינים חודש לפני פסח בליל הסדר מתאספים כמה משפחות וקוראים

את אגדת פסח וכל אחד וגם הילדים קוראים פסוק לפי תור ואחרי שמסיימים דוד שלנו משה קורא ערבית מאד נעים

לשמוע בערבית .סבא שלי מחביא את האפיקומן וכולם מתחילים לחפש ולהפוך את הבית ואוכלים ארוחת ערב

וצוחקים ושמחים וכולם כל כך עייפים באותו ערב  שבקושי מתפזרים לבתים.

 

אנחנו שמונה ילדים פלוס שני  הורים 10 אנשים במשפחה. המצב הכלכלי היה קשה. נאלצתי לעבוד בחקלאות בגיל

12אני ואחותי שהיא הייתה בת 13. עבדנו יומיים בשבוע בכדי לעזור למשפחה . אבא שלנו היה מחלק דואר חמישים

שנה במושב פורת והמשכורת שלו הייתה  זעומה.

 

פעם עבדנו בשטח צמוד לבית ספר שכטרמן בהפסקות שכולם בהפסקה התחבאנו בין השחים של עגבניות ,

כי פחדנו שהמורים או התלמידים יגלו אותנו. בשאר ימות השבוע  היינו הולכים לבית הספר. חוזרות הביתה.

אחותי הגדולה הייתה מנקה בבית ואני  לוקחת מכתבים ואופניים ויוצאת לדרך לחלק מכתבים במושב פורת.

בחורף החושך היה יורד בשעה ארבע, אני בתור ילדה יוצאת לחלק מכתבים לכל המושב..

 

בנוסף לכך ביקשנו לצאת לטיול של יומיים מבית ספר . אבי התנגד לכך שבנות לא ישנות מחוץ לבית .

הפעלנו את דודתי שגרה בעיר רחובות והיא שכנעה אותו, לכן אבי אמר תעזרו לי לעשב ארבע דונם פרדס

ותסעו לטיול .ולכן כך עשינו ויצאנו לטיול. (היום  איזה ילדה בת 12 תהיה מוכנה לעשות את כל  זה לקראת החגים

אבי היה נוסע העירה שזה עיר נתניה לקנות נעליים או בגד או שעון . לבחור אחת משלושתם. מי שרצתה נעליים

היה מודד לה את הרגל עם חוט תפירה לפי זה היה מביא נעליים.התחתנתי עם בעלי אליהו.

גרנו ביעף ואחר כך עברנו לגור במושב פורת.