מאגר סיפורי מורשת

שמי סמדר, נולדתי בשנת 1956 וגדלתי במושב באר טוביה, להורי ציפורה (שטרנברג) ואורי יטבת. ציפורה נולדה בצ'כוסלובקיה בשנת 1930 ועלתה עם הוריה לישראל כאשר הייתה בת שלוש. אורי נולד בחיפה בשנת 1926. אני בת שניה מתוך 5 בנות שנולדו להורי. כיום אני נשואה לאריה, אמא לגל, דנה ונעה. גרה ברמת גן.

ילדות

לגדול במושב בימים ההם אומר להיות מושבניקית ממש מלידה. גם כשהייתי תינוקת ועדיין לא יכולתי לעזור ולהועיל, יצאתי עם הורי לשדות ובזמן שהם עבדו, אותי הניחו בארגז קטן ושם ביליתי עד שהסתיימה העבודה וחזרנו הביתה מעמל יומנו.

בגיל שלוש הכניסו אותי לגן ש'רקה. ש'רקה הייתה הגננת בבאר טוביה במשך עשרות שנים וחינכה דורות רבים של ילדים. ש'רקה הייתה גם דודה שלי, אבל רק בבית! בגן הייתי אחת מכולן. בגן למדו שלושה גילאים יחד, מגיל שלוש עד שש. באופן מפתיע, כל הילדים הסתדרו עם כולם. ואם היו בעיות, ש'רקה ושרה העוזרת הנאמנה שלה, היו מסדרות את העניינים.

בגיל שש עברתי לבית הספר היסודי "מבואות" בבאר טוביה. למדתי בבית הספר במשך שמונה שנים עד סוף כיתה ח'. היינו המחזור האחרון שלמד שמונה שנים בבית הספר. אחרינו כבר נפתחה חטיבת הבינים. אהבתי להיות בבית הספר בעיקר בגלל ההפסקות והמפגש עם חברים.

בבית הספר התיכון בקרתי משנת 1970 עד 1974. אני מדגישה בקרתי, כי למעשה לא ממש הקדשתי זמן ללימודים. נהניתי מהחברות והחברים, ממעשי השטות שהיו שגרת יומי ובעיקר מלשגע את המורים. פחות נהניתי מזה שהמורים לא ממש שיתפו פעולה איתי ומדי פעם נאלצתי לקבל עונשים. ההורים שלי היו אורחים קבועים בחדר המנהלת עד שאבי כתב למנהלת שאני בוגרת מספיק לעמוד מול המנהלת בלי תיווך של ההורים. המנהלת הבינה את המסר ומאותו רגע התנהלה ישירות מולי.

במקביל ללימודים, הייתי מאוד פעילה. במשך ארבע שנים הדרכתי ילדים במסגרת תנועת הנוער העובד והלומד, חטיבת בני המושבים. מאוד אהבתי להדריך ולבלות עם הילדים בפעולות במחנות קיץ ובטיולים.

הייתי גם בקבוצת טיולים של גיל תיכון. במסגרת זו טיילנו המון בכל רחבי ישראל וסיני, שהייתה בריבונות ישראל, טיולים ארוכים ומאוד מאתגרים. זו הייתה החוויה הכי נפלאה ומשמעותית שלי בתקופה הזו.

צבא והקמת המשפחה

התגייסתי לחיל המודיעין ליחידה 8200 בשנת 1975. בסיום אותה שנה, בתאריך 10/09/1975, התחתנתי עם אריה סמדז'ה, סבא של עמית, איתו אני חיה עד היום באושר גדול.

עברנו לגור באילת, שם גדל סבא אריה, מגיל שש. באותה תקופה נפתח המצפה התת ימי באילת ואנחנו ניהלנו חנות תכשיטים במקום. עבדנו חצי יום ובחצי השני טיילנו ובילינו בעיקר בסיני, שהייתה אז בריבונות ישראלית. ב-29/04/1977 נולדה ביתנו הבכורה גל. גל הביאה לנו אושר גדול. ילדה טובת לב וטובת מראה. נולדה עם רעמת שיער שחורה שרק גדלה וגדלה כך שבגיל חצי שנה, נאלצנו כבר לספר אותה כדי שתוכל לראות את העולם! ביום ההולדת הראשון של גל עזבנו את אילת ועברנו לבאר טוביה להיות בנים ממשיכים במשק של הורי, אורי וציפי יטבת.

חמש שנים לאחר שגל נולדה, נולדה לנו בת שניה, שנה לאחר מכן, נולדה לנו נעה, בת אחרונה חביבה.

עבדתי במשק שלנו. במשק גדלנו אפרסקים, שזיפים ואפרסמון. היה לנו גם לול גדול וכרם לענבי מאכל ועוד ועוד… עבדנו מאוד קשה והבנות תמיד היו אתנו. בתחילה כשהיו תינוקות הן היו בלול לצדנו. כשגדלו קצת הן התרוצצו בינינו. בגילאי ארבע חמש, כבר היו מקפלות קרטונים לאריזת הפירות וכשהגיעו לגובה בו הן יכלו לראות ולהגיע למכונת המיון, הן עזרו במיון ואריזת הפירות. זו הייתה דרגה גבוהה בשלבי העבודה ונחשבה ל "עבודה מועדפת".

במהלך השנים, עבדתי תמיד בעבודות נוספות מעבר לעבודה במשק. התחלתי כרכזת נוער בבאר טוביה. המשכתי כרכזת נוער וקהילה במושב שתולים. משם התקדמתי לעבוד עם נוער בקרית מלאכי. בהמשך הקמתי וניהלתי פרויקט של מניעת שימוש בסמים, גם כן בקרית מלאכי. זו הייתה גולת הכותרת של כל שנות עבודתי. הפרויקט היה אחד מהראשונים בארץ והפך לדוגמא מובילה בתחום.

גל גדלה וגדלה והפכה לנערה מקסימה. הייתה מעורבת בחברת הנוער ואפילו הדריכה בתנועת הנוער. גל ושי, אבא של עמית,  הפכו לחברים כשגל בת 15 ושי בן 16.  כשהתגייסה לצבא, גל שירתה במוזיאון חיל האוויר כמדריכה ומאוחר יותר יצאה לקורס קצינות והייתה קצינת יחסי ציבור בבסיס תל נוף. במסגרת תפקידה, פגשה וארחה את בכירי האנשים בישראל ובעולם, נשיאים, ראשי ממשלה רמטכ"לים, שגרירים ועוד. בסיום הצבא, גל למדה לתואר ראשון ואז פנתה לתחום הקונדיטוריה. גל למדה והפכה את המטבח שלי לחדר העבודה שלה. ממנו יצאו עוגות ומאפים נפלאים. בתאריך 29/08/2002 גל ושי נישאו.

לאחר הנישואים, גל החליטה שהיא רוצה לפתוח קונדיטוריה מקצועית ורתמה את אביה ואותי למשימה. בשנת 2003 פתחנו את "בדולינה", מסעדה וקונדיטוריה בבית שהיה חלק משימור אתרים בגדרה. גל פתחה קונדיטוריה ואני נהלתי את המקום. בדולינה הפכה להיות אבן שואבת לתושבי גדרה והסביבה ובעצם שמעו של המקום הגיע לכל קצוות הארץ. במהלך שנים אלו, גל ילדה את עומר ואת רומי ואז החליטה שהיא רוצה פסק זמן על מנת לגדל את ילדיה ולהנות מהזמן איתם, דבר שהיה מאוד קשה לשלב עם עבודה כל כך מאומצת בעסק. החלטנו לסגור את המקום.

במשך השנים מאז, עבדתי בעבודות שלא ממש עניינו אותי עד שהגעתי לפני שמונה שנים לבית קפה קטן וקסום בפארק הירקון בתל אביב. מאז אני עובדת במקום ומנהלת אותו ונהנית מכל רגע. נהנית מהטבע סביבי ונהנית מאוד מהאנשים שמגיעים ומבקרים. באותו זמן עברנו להתגורר ברמת גן על מנת שנהיה קרובים למקום העבודה שלנו. כיום זה העיסוק שלי ואני מקווה שאוכל להמשיך בו עוד שנים רבות.

הזוית האישית

סבתא סמדר: מאוד נהניתי להיפגש עם עמיתי במסגרת הקשר הרב דורי. הייתה לי הזדמנות להיות איתו "אחד על אחד" להכיר אותו קצת יותר ולקוות שגם לעמית הייתה חוויה טובה איתי. עמית הנכד: למדתי על החיים של אמא שלי כילדה וכנערה. ולמדתי על סבתא דרי המון דברים חדשים. כמו למשל ששירתה ביחדה 8200 במודיעין בצבא. לא ידעתי שהיחידה הזו קיימת כל כך הרבה שנים.