מאגר סיפורי מורשת

שמי פנינה, נולדתי בשנת 1942, בטבריה.

במושב שלנו היו מעט ילדים, בכתה הראשונה היו ארבעה ילדים ובשנה שאחריה אני הייתי ילדה יחידה. חיכיתי שנה נוספת כדי להיכנס לכתה א' ובכיתה הזאת היינו 10 ילדים. לפני שהלכתי ללמודים, בבקר, עזרתי לאבא לטפל בעגלים שברפת. אהבתי מאוד לקרוא ספרים, ממש תולעת ספרים. לא הייתה ספריה במושב והמתנה הכי אהובה הייתה ספר חדש לקריאה. כל ילד שקבל ספר חדש השאיל לחברים וכך נוצרה ספרייה נודדת וכל ילד המליץ לחברים על ספר שאהב.

כשהייתי בת 6 פרצה מלחמת השחרור, אני זוכרת שאבא שלי חפר בור בתוך האדמה, בבור הוא סדר ספסל ממדרגה שחפר, ולשם נכנסנו כשהיו הפגזות. תפרו לנו כרטיסי זיהוי מבד שהצמידו לכל ילד עם השם שלו, במקרה שיפלשו למושב. בזמן המלחמה חזרתי הביתה ממשחק אצל חברות ומטוס שחדר מירדן טס מעל המושב זה היה מסוכן נכנסנו מהר לבור, אחד הגברים ירה לעבר המטוס שעלה בלהבות ונפל לכנרת כעבור שנים מצאו אותו על קרקעית הים.

לא היה אור ברחוב וכשלא היה ירח היה מפחיד. זוכרת ששלחו אותי בחושך להביא משהו מהשכנים פחדתי מאוד, וכשהלכתי כל הזמן חשבתי מישהו שהולך אחרי.

לא היה לנו מקרר, רק ארגז שבו שמו בלוק גדול של קרח וקררו את האוכל עד שהקרח נמס. בלוק הקרח הגיע מטבריה כשמשפחה קבלה מקרר מאמריקה כל הילדים עמדו בתור לקבל קוביית קרח קטנה.

התפקיד שלי היה לקצור במגל את התירס לפרות. החברים שלי באו לעזור לי וגם אני עזרתי להם. ליד חלקת התירס היה שדה אבטיחים של השכן וסחבנו אבטיחים. אהבנו גם לאכול את קלחי התירס. אחרי העבודה בשדה הלכנו לגורן של המושב שם היו מסודרים בערמות הרבה שקים מלאים חיטה.

לא היה כביש שמוביל למושב, הייתה דרך עפר שבה נסענו בעגלה רתומה לפרד עד יבנאל ומשם לטבריה או לתל אביב. בקצה יבנאל היה קיוסק, שם קנינו גזוז וחזרנו הביתה. בבית שלנו היו שני חדרים, חדר להורים וחדר לבנות, המטבח היה צריף מפח ובחצר הבית היו מקלחת ושרותים.

בגן הילדים לקחו אותנו בט"ו בשבט לנטוע וכל אחד ידע איפה העץ שהוא שתל וטפל בו. כשהתפוזים הבשילו לקחו אותנו ברגל לבית האריזה שבפרדס לראות איך הפועלות עוטפות כל תפוז בנייר דק ורך ואורזות בארגזים שהובילו לנמל יפו ושלחו אותם מחוץ לארץ, התפוזים נקראו תפוזי יפו.

אהבנו מאוד לטייל ברגל, טפסנו על התבור וטיילנו הרבה. הייתה לנו ילדות נהדרת.

הזוית האישית

גיא: נהניתי מאוד להיפגש עם סבתא לזמן איכות, ללמוד על עברה ולהכיר את ילדותה הנהדרת.