ילדות בלי מסכים של סבא יהודה פוקס
סבא יהודה נולד במושב בצת בשנת 1954, כאח תאום לאחיו משה ז"ל שנהרג במלחמת יום כיפור.
בגיל חודשיים הגיע סבא לקיבוץ גבת עם משפחתו.
כשסבא היה ילד הייתה לינה משותפת. "לאורך כל הילדות, הנעורים והבגרות היינו בבתי הילדים, עד לצבא".
לינה משותפת הייתה שיטת חינוך וגידול ילדים, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים בארץ ישראל עד שנות ה-80. בלינה המשותפת, ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי. ברוב הקיבוצים המשיכו ללון במשותף עד ההתגייסות לצבא. הלינה המשותפת התבססה על עקרון החינוך המשותף שהיה נהוג בקיבוצים. על פי עקרון זה, האחריות לחינוך הילדים, לרווחתם ולהכשרתם הרעיונית והמעשית לחיי הקיבוץ הייתה מוטלת על כלל החברה. המסגרת השיתופית אפשרה את תרגול הרעיונות השיתופיים באופן שוויוני בכל תחומי חיי הקיבוץ. מעבר ללימודים ולמילוי צורכיהם הבסיסים, על הילדים הוטלו מטלות נוספות, על פי גילם, כגון ניקיון בית הילדים ועבודה בענפי המשק השונים. הילדים נפגשו עם הוריהם בשעות אחר הצהריים למספר שעות, וחזרו לבית הילדים בשעות הערב לקראת השינה. את ארגון הילדים לשינה ביצעו המטפלות או המחנכת, שדאגו להשכיב את הילדים במיטות ולכיבוי האורות. במהלך הלילה, האחריות עברה לשומרת הלילה התורנית, שהייתה אחראית על מספר בתי ילדים.
הפעילות בחברת הילדים הייתה במסגרת בתי הילדים עם המטפלות.
סיפור ראשון מהגן – סבא מספר: "בימי שישי ושבת היינו אוכלים בבתי הילדים, והייתה לי מטפלת שהכריחה אותי לאכול תרד, כי אמרו שתרד זה דבר בריא . מאז ועד היום אני לא מסוגל לאכול תרד, בגלל שהכריחו אותי לאכול תרד".
סיפור שני – "אהבתי מאוד את קבלות השבת בבתי הילדים, כולם לבשו חולצות לבנות, וסנדלים חדשות, ובכל יום שישי קיבלנו קוביית שוקולד".
"אהבתי את השבת בבית הילדים, כי בשבת היינו עושים ארוחת בוקר, של לחם מטוגן וסלט. בצהריים היינו מקבלים "סוכריה בורחת" ומרק עם שקדים, שעד היום אני זוכר ואוהב את הטעם".
סיפור שלישי – "כשהייתי ילד לא הייתה בריכה בגבת כמו היום, לכן היינו שוחים בבריכת המאגר ליד הדיר. באחת מהפעמים שנסענו באופניים, אני ואחי התאום משה ז"ל, נפלנו מהאופניים, ושברנו את השיניים הקדמיות באותו מקום ובאותו צורה".
הזווית האישית
אופיר: היה לי כיף להקשיב לסיפור של סבא שלי, אודות הלינה המשותפת, ולהקשיב לסיפוריו על הילדות בקיבוץ.
מילון
לינה משותפתלינה משותפת הייתה שיטת חינוך וגידול ילדים, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים בארץ ישראל עד שנות ה-80. בלינה המשותפת, ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי. ויקיפדיה
ציטוטים
”סבא יהודה נולד במושב בצת כאח תאום לאחיו משה ז''ל שנהרג במלחמת יום כיפור “