מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסף רוזנבלום, בן לאביגדור וציפורה. נולדתי בלוד בשנת  1949.

בזמן מלחמת העולם השנייה, אבא ואמא שלי יחד עם שתי אחיותי, ברחו לרוסיה, ושם עברו את המלחמה בתנאים רעים, ורדיפות של הרוסים  עד לסיום המלחמה. בגמר המלחמה, עקב פעילותו של אבי בתנועה הרוויזיוניסטית, מוסדות העלייה של מפא"י לא אפשרו לו להגיע לארץ ישראל, ורק לאחר קום המדינה בשנת 1948, הם עלו לארץ  והתיישבו בעיר לוד. הערבים ברחו ממנה במלחמת העצמאות והם גרו בבית של ערבים שברחו מלוד.

היה זה בית עם חצר גדולה מאוד, עם בעלי חיים, היו לנו לול תרנגולות וברווזים, והיה תרנגול הודו שרדף אחרי כל הזמן. היה גם  שובך יונים לבשר. יונים אלו,  אבא שלי גידל אותם למאכל. ולקראת שבת אבא שחט יונה לכבוד שבת , ואכלנו יונים בסעודת השבת. מתקופת הילדות בלוד אני זוכר מעט. גדלתי עם שתי אחיותיי, וגם עם החברים מהשכונה הערבית בה שיחקנו כולם, יהודים וערבים ברחובות. עד גיל שבע  גרתי בלוד, שם למדתי בכיתה א'.

במלחמת קדש (1956) עליתי לכיתה ב'  ועברנו לתל-אביב, שם למדתי בבית ספר "תחכמוני", בית ספר ידוע וותיק בתל אביב הקטנה. היום המקום משמש לאולפנית לבני עקיבא. בבית הספר הייתה לנו  חצר גדולה ומגרש משחקים, שם שיחקנו כדורגל. לאחר כיתה ח',  עברתי לתיכון  שהיה לא רחוק  מבית הספר "תחכמוני"  ובו למדתי  לימודי תיכון במגמת אלקטרוניקה.

בתקופה זו הייתי  בתנועת הנוער בני עקיבא עד לכתי לצבא. את סבתא דליה, הכרתי בשבט  גלבוע  בבני עקיבא, ובשנת 1970 ה' באדר א'  התחתנו, ולאחר שנתיים עברנו לגור בקיבוץ עין הנצי"ב, שם נולדו וגדלו ששת ילדינו, גם אבא של אוריאל.

סבתא דליה מספרת על המדליה שקיבל אבא שלה

שמי דליה רוזנבלום ואני סבתא של אוריאל. אבא שלי, יחזקאל רונן קיבל את המדליה הזאת, מה"מוסד", כשיצא לפנסיה בגיל שישים וחמש.

אבי היה קשור לתולדות המדינה בכל שנותיה כמדינה וגם לפני 1948 (קום המדינה). אבא ברח מטרנסילבניה בשנת 1941 , כי עזר להעביר כסף  לפעילי עלייה. הרומנים, ששיתפו פעולה עם הנאצים, חיפשו אותו. הוא עלה על אוניית מעפילים "דוריאן", האוניה נתפסה בלב ים על ידי הבריטים והוא נכלא בעתלית. כדי להשתחרר, הוא התגייס לבריגדה (פלוגה יהודית שהייתה בתוך הצבא הבריטי) ונשלח לאירופה למלחמה. הוא היה בין משחררי מחנות השמדה באיטליה וביוון.

עם קום המדינה התגייס לצה"ל לחיל האוויר. כשהשתחרר מצה"ל, בשנת 1966, בדרגת רב סרן (זה כמו דרגת אלוף משנה היום) הוא עבר לשרת במוסד. מה שאבא שלי, יחזקאל רונן, עשה בשרותו במוסד אף אחד לא יודע עד היום. כשהשתחרר, קיבל את המדליה, ורק אז נודע לנו המשפחה) היכן הוא שירת. לא היינו בטקס, כי כל חייו היו חשאיים.

על המדליה, בצד אחד כתוב:

"באין תחבולות יפול עם ותשועה ברוב יועץ" (משלי יא פסוק יד)

ליחזקאל, בהוקרה על שנות שרותך.

חתום חופי

ומהצד השני כתוב: העם הזה היה ודאי רוצה לומר תודה ללוחמי הסתר ולאנשי הסוד והחידה, ולהוסיף אולי איזו מילה נלבבת העם היה ודאי רוצה

אילו ידע הוא את הכתובת.

המדליה שקיבל אבא של דליה

היום סבי וסבתי דליה ויוסי גרים ברמת גן, דליה פנסיונרית של משרד החינוך, ומתנדבת בייעוץ לקשיש של ביטוח לאומי, ובפרויקט שנקרא "קן לאם" של הרווחה. סבא יוסי עובד בעיקר כחשמלאי ולהם עשרים ואחד נכדים.

הזווית האישית

דליה ויוסי: הסיפור שלנו היה טיפה בים, מתוך מה שרצינו לספר לך, אוריאל. אנחנו מקווים שבעקבות התוכנית הזאת, תשמע עוד סיפורים ותרחיב את הידע שלך על שורשי המשפחה.

אוריאל: מאוד נהניתי לשמוע את הסיפורים, וללמוד על השורשים של משפחתי. שמחתי להיפגש עם סבא וסבתא בבית הספר.