מאגר סיפורי מורשת

שמי, מזל כהן, ואני סבתא של תאיר כהן,

שם משפחת נעורי היה בובליל, ושמי הפרטי בטריפולי היה טוני- פורטונה, כשהגעתי לישראל שינו את שמי מערבית, למזל בעברית.

נולדתי בשנת 1957בעיר טריפולי שבלוב. גרתי שם עד גיל עשר ובשנת 1967 עליתי לארץ.

בזמננו אז בטריפולי לא היו מכשירי חשמל כמו היום. לא הייתה לנו כירת גז, היה לנו רק פרימוס. פרימוס היה מיכל מתכת שמנמן, שלתוכו היו מכניסים נפט. הפרימוס היה כלי שבעזרתו היינו מבשלים את האוכל, מחממים את המים לכביסה או לרחצה. על הפרימוס הניחו בזהירות את הכלי, ואז היו מפעילים את הפרימוס  ואש חזקה הייתה פורצת בלחץ על תחתית הכלי, שהיה מונח על הפרימוס, וגורמת לתכולתו להתחמם במהירות.

בילדותי, בטריפולי חווינו הרבה פרעות, פוגרומים ויחס משפיל מצד הערבים המוסלמים, שכנינו, תושבי המקום. אחד הפוגרומים הקשים, שאני זוכרת היו בתקופת מלחמת ששת הימים.

כאשר הגיעו הידיעות הראשונות ללוב על פרוץ מלחמת ששת הימים, פרצו מהומות שלוחי רסן ומעשי חמס ונדליים. כנופיות של המון ואספסוף ערביים זועמים החלו לרדוף יהודים תוך קריאת סיסמאות נגד ישראל ונגד היהודים. הם שפכו את זעמם על בתיהם וחנויותיהם של יהודים, שרובם נאלצו להימלט על נפשם. יהודי טריפולי מצאו מחסה בתחנות המשטרה בעיר, לאחר מכן במחנה גורג'י, רק מעטים נותרו בבתים.

סיפור שארע בזמן הפרעות בטריפולי – במלחמת ששת הימים

אימא שלי הייתה אז בהריון. ובאותה שעה דלת  הכניסה של ביתנו הייתה רעועה קצת, שאם מישהו היה מנסה להרים אותה בחוץ מלמטה הוא יכול היה לפרוץ אל הבית בקלות. במהלך הפרעות הגיעו הפורעים לביתנו ואימא שלי תפסה בידיה חזק ובכל הכוח את הדלת. כדי שלא יצליחו להיכנס ולפגוע בנו. לאחר שהם ראו, שהם לא מצליחים, הם התייאשו והלכו להם, ב"ה.

"עם הגעת הידיעות הראשונות ללוב על פרוץ מלחמת ששת הימים, בבוקר של ה- 5 ביוני 1967, פרצו מהומות שלוחי רסן ומעשי חמס ונדליים. כנופיות של המון ואספסוף ערביים זועמים ושוצפי קצף, החלו לרדוף יהודים תוך קריאת סיסמאות נגד ישראל, היהודים והאימפריאליזם. שפכו את זעמם על בתיהם וחנויותיהם של יהודים (וגם של איטלקים), שרובם נאלצו להימלט על נפשם. יהודי טריפולי מצאו מחסה בתחנות המשטרה ובקסרקטינים בעיר, ולאחר מכן במחנה גורג'י (רק מעטים נותרו בבתים), ואילו 300 יהודי בנגזי פונו למחנה צבאי מחוץ לעיר, ולאחר מכן הועברו רובם לטריפולי", (מתוך אתר מורשת יהדות לוב – הפרעות בלוב).

התלקחות מלחמת ששת הימים ביוני 1967, חשפה שוב את היהודים אשר נותרו בלוב, לפרעות אלימות בשלישית, תוך שני עשורים.

בפרעות האלו, נרצחו 17 יהודים בטריפולי. בעקבות הפרעות והפוגרומים, ועפ"י בקשתו של אחד מנכבדי הקהילה בטריפולי, הסכימו השלטונות הלוביים, לאפשר ליהודים לעזוב את לוב לאיטליה עד הרגעת הרוחות. הסכמת השלטונות הפכה בעצם לצו גירוש, עם מגבלות באופן היציאה. כמחצית מהיהודים העדיפו לא לחזור ללוב, ועלו לארץ ישראל. משפחתי ניצלה את ההזדמנות ועלינו לארץ.

המלחמות בישראל

כנערה, חוויתי את מלחמת יום הכיפורים, וכשפרצה מלחמת המפרץ הייתי כבר אימא לילדים ב"ה.

בתקופה של מלחמת המפרץ היינו צריכים לאטום את כל הבית בגלילי ניילון עם דבק סלוטייפ. הייתי מטופלת בילדים קטנים, שהייתי צריכה לדאוג להם. ולהלביש להם מסיכות בשעת האזעקות. בתקופה זאת הייתי עם האימא שלי כי בעלי שרת אז בצבא.

מנהגים

אחד המנהגים המיוחדים, שנשמרו בידי יהודי טריפולי הוא מנהג הבסיסה. מנהג, שחגגנו מתוך שמחה, היה טקס ה"בסיסה" שנערך בראש חודש ניסן, שעל פי המסורת זו סגולה לפרנסה. ה"בסיסה" היא תערובת של מיני דגן עם כוסברה, שומר וכמון טחונים, אחרי קליה וניפוי. תערובת מוסיפים סוכר ופירות מיובשים: תמרים, צימוקים, אגוזים ושקדים מתובלים בקינמון.

על פי המסורת שמים את הבסיסה בקערה עמוקה. אבי המשפחה היה מוזג ביד שמאל מעט שמן זית לקערה. וביד ימין הוא היה אוחז במפתח גדול ובוחש, תוך כדי בחישה הוא היה אומר תפילה: "אתה ה' הפותח בלי מפתח, הנותן כלי בשר ודם, תן לנו מידך לבדך".

מנהג נוסף לפרנסה הוא, הכנת קוסקוס בימים שלישי ושישי – פעמיים כי טוב. הקוסקוס נועד להביא מזל. בקרב קהילת יהודי לוב, מקובל, לפי מסורת,  עד היום להגיש אותו בימי שישי בצהריים ובארוחת הערב של ימי שלישי.

בייחוס שלי אני דור שמיני של גרים, אשר הם הגיעו ממלטה. סבא שלי היה המשמש (המשרת) של תאודור הרצל, הוא עזר לו בכל מה שביקש, הוא ערך קניות עבורו, צחצח את נעליו וכו'

היום בשעות הפנאי, אני מאוד אוהבת לקרוא ולחבר שירים ולפתור תשבצים. ולתפור.

הזוית האישית

המסר של סבתא מזל: אנחנו צריכים ללמוד מהדור הקודם את הענווה, הפשטות ואת כיבוד ההורים שהיה להם.

הנכדה תאיר: תודה לך סבתא, החכמת אותי והעשרת אותי מאוד! מאחלת לך הרבה בריאות, שמחה והרבה נחת.