מאגר סיפורי מורשת

לסבתא שלי קוראים חיה והיא נולדה ב- 1.7.1945 בבית חולים בחיפה, וגרה בכפר חסידים.

לאמא של סבתא שלי קראו ניחה, ולאבא שלה קראו משה, והיה לה אח בשם צביקה שגדול ממנה בשש שנים. בנוסף היו לה שמונה בני דודים. לא היה להם בית גדול כי כשהיא נולדה היא ומשפחתה גרו בצריף, כולם גרו בצריפים, וכשהייתה בת שנה פרצה שרפה בצריף, במהרה הם בנו בעזרת חברים ושכנים בית קטן. לא היה לסבתא שלי חדר לבד, היא ישנה עם אח שלה בחדר, והייתה לה מיטה מתקפלת שהייתה פותחת בערב וסוגרת בבוקר.

היא הייתה בגן דתי, למרות שהם לא היו דתיים, כי לא היו גנים אחרים. בכיתה א' הקימו בית ספר יסודי חילוני בכפר חסידים, ומכיוון שהיו מעט תלמידים, הם למדו בכיתה אחת כל ילדי א' עד ג', ביחד הם היו אולי עשרה. בתיכון (מכיתה ח') היא למדה בחיפה. סבתא שלי אהבה כילדה לשחק משחקי דמיון, ואהבה מאוד ללכת לקטוף פרחים, למרות שהיום אסור. היה להם שדה נרקיסים גדול ליד הבית, והיא אהבה לקטוף נרקיסים ולטייל בשדה. הייתה להם בחצר גינת ירק, והיא אהבה לקטוף ולאכול ירקות טריים מהגינה. בתור ילדה סבתא שלי שיחקה הרבה בחוץ. הם היו משחקים בקלאס, מחניים, ודלגיות. ומה שהיא הכי אהבה זה לטפס על העץ אקליפטוס שהיה לה בחצר, ולשחק שם עם הבובות שלה.

בבת המצווה של סבתא שלי, הם הזמינו את החברות למרפסת בחוץ, היה כיבוד, וקנו לה שעון. כשסבתא שלי הייתה ילדה לא היו טלפונים, היו טלפונים ציבוריים רק בערים הגדולות. לא היו חוגים בכפר חסידים, לכן סבתא שלי לא השתתפה בחוגים. כשהיא למדה בחיפה, בתיכון, סבתא שלי הייתה נוסעת לבית ספר באוטובוס ציבורי, ויצאה בשביל זה מהבית כל יום בשעה שש וחצי. והייתה מגיעה הביתה בסביבות שלוש ארבע.

סבתא שלי הייתה בתנועת נוער, "הנוער העובד והלומד", מכיתה ה' עד כיתה ח', ובכיתה ט' נסעה לחיפה לתנועה המאחדת, עד י"ב.

כשסבתא שלי הייתה ילדה הם לא עברו דירה, והיא עברה דירה רק אחרי החתונה, בגיל עשרים.

הזווית האישית

עדי: אני רוצה להגיד שהיה לי כיף לעשות את הריאיון ואני מאחלת לך בריאות והנאה ממה שתבחרי לעשות. סבתא: עדידוש החמודה נהניתי מאד להשתתף בפעילות החשובה אתך, ולראות עד כמה את סקרנית, ורוצה לשמוע ולדעת הכל. את ילדה נבונה מאד, ואני מאחלת לך שתמשיכי בדרך זו ותגשימי כל חלום שתרצי.