מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי נילי המר, בעבר מלמד. בת שנייה מתוך ארבעה ילדי משפחת מלמד.

נולדתי בשנת 1956 בתאריך 22 לחודש פברואר י' באדר תשט"ז. בבית החולים הסקוטי בטבריה. בת שניה להורי, שולם וחווה מלמד. גדלתי בקבוצת כנרת.

אבא שלי הוא מהילדים הראשונים של קבוצת וילנה שישבו בחצר כנרת.

אמא שלי נולדה בארץ וגדלה בנשר, סבא שלי היה בין המקימים של בית חרושת למלט שהוקם בנשר, אני צברית דור שני.

כל חיי הצעירים גדלתי בקבוצת כנרת. מלידה ועד שהשתחררתי מהצבא: תינוקון, פעוטון, גנון, גן רשות, גן חובה ובית ספר יסודי היו בכנרת.

תיכון למדתי ב"בית ירח" תיכון אזורי שיושב על שפת הכנרת. החיים שלנו היו משולבים בהמון חוויות מחיי הטבע והחברה.

מכיתה ד, הייתי קמה בשעה 4 לפנות בוקר והולכת לחלוב את העיזים בפינת החי. כך עד כיתה ח. אחרי החליבה הלכנו להתקלח ומשם ללימודים בבית הספר.

בתקופת הקיץ היינו הולכים לשתול שתילים של עגבניות וחצילים ולבצור ענבים, בשעות המוקדמות, לפני שהחום הגדול של עמק הירדן התחיל, 40 מעלות כמעט כל יום.

גם בחופשים עבדנו בבציר הענבים ורק אחרי העבודה יכולנו לרדת לים או לעשות דברים כייפים שעושים בחופשות.

בעמק הירדן הייתה מכה של דַּבּוּרִים.

הַדַּבּוּרִים עשו נזק מאוד גדול לכוורות הַדְּבוֹרִים ולכן ביקשו מאתנו לצוד את הַדַּבּוּרִים. על כל 3 דַּבּוּרִים קיבלנו ארטיק, יש לציין שארטיק היה מצרך נדיר מאוד באותה תקופה.

בתיכון, התחלתי לעבוד ברפת, בה עבדתי עד סוף כיתה יב.

סבתא שלי אסתר מלמד ז"ל הייתה מהרפתניות הראשונות בארץ ואני המשכתי את המורשת שלה…

טיולים עם סבא שולם בשבתות

כשהייתי קטנה וגם כשבגרתי היינו מטיילים בשדות עמק הירדן כל שבת. בשבת בבוקר סבא שולם, אבא שלי, היה מעיר אותנו מוקדם, לוקח תרמיל  גב, ממלא מימיה במים ויצאנו לדרך.

תחנה ראשונה בפרדס, קטפנו אשכוליות, צידה לדרך…

התחלנו ללכת בשביל לכיוון ואדי פיג'אס – נחל יבנאל.

בימין הדרך מצאנו פטריות אספנו אותן ואכלנו אותן בארוחת צהריים.

הדרך הובילה לנחל יבנאל – ואדי פיג'אס, המים זורמים בואדי כל השנה ובחורף מפלס המים עולה.

עשינו הפסקה ואכלנו את האשכוליות שקטפנו בבוקר.

סבא שולם נצל את הזמן ללמד אותנו על צמחיית העמק ואת שמות הצמחים.

לפעמים עלינו מהואדי לקיבוץ אלומות, ולפעמים ירדנו לאורך הנחל דרך שדות הנרקיסים לכיוון נהר הירדן.

בסופו של הטיול הגענו הביתה לסבתא חווהל'ה ונתנו לה את הפטריות לבישול.

כך, כל שבת היינו מטיילים במסלול אחר, לפעמים ברגל, לפעמים בסוס ועגלה או בג'יפ.

עוד קצת על ילדותי

מכיתה ה' השתתפתי בחוג ימיה שבו למדנו לחתור בסירות ספורטיביות ולהשיט סירות מפרש. הלימוד היה גם מעשי וגם תיאורטי.

בכיתה ט' בחופש הגדול, עברתי בשדות-ים קורס מדריכי שייט והתחלתי להדריך ילדים מהכיתות הנמוכות.

במקביל, הדרכתי בנוער העובד, קבוצה של ילדים שליוויתי אותם מכיתה ה' עד כיתה ח.

בכיתה י' הפלגתי עם החוג הימי בסירת מפרש לקפריסין לשבוע ימים ובכיתה י'א בספינת מנוע לאיי יוון.

בצבא, פגשתי את יוסי המר, שהגיע ממשואות יצחק כדי לשרת בפיקוד הנח"ל.

אחרי השחרור התחתנו בתאריך 2.11.1976 במשואות יצחק, שהפכה לביתנו עד היום.

נולדו לנו חמישה ילדים: רעות, ערבה, אדווה, מורן-משה ונופר.

יש לנו 8 נכדים ואחד בדרך, ומי יודע כמה עוד.

הזוית האישית

שחר: העבודה הייתה מאוד כיפית ולמרות הקשיים התגברנו. נילי: שמחתי מאוד לספר לשחר חלק קטן מסיפורי הילדות שלי ולבלות איתו במפגשים.