מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות בירושלים של אראלה אשכנזי

מתוך ספרה של אראלה אשכנזי
אראלה היום
אילו יכולנו לחיות היום עם ערבים כמו שחיינו אז היה שלום

סיפור תיעוד זה הועלה במסגרת הפעילות של "המרכז הקהילתי פאני קפלן", בבאר שבע. המרכז משלב מגוון רחב ביותר של פרויקטים קהילתיים ביניהם גם את תכנית 'הקשר הרב דורי' המשלבת בין הקשישים והילדים. במסגרת תכנית תהיל"ה, אשר התקיימה השנה תשע"ו, תועדו מקבץ של סיפורים מהחיים. מסר האישי בסיום כל סיפור חיים חותם אותו ומבטא את מסקנתה האישית של כל אחת מן הנשים לגבי מה באמת חשוב בחיים. אוסף סיפורים זה מהווה מעין הצצה חטופה לתוך עולמן העשיר של נשים אמיצות וחזקות. נשים שעברו דרך ארוכה, מהגולה לארץ ישראל, גדלו עם המדינה וגידלו בה ילדים ונכדים לתפארת. הסיפורים לא רק נוגעים ללב, אלא גם מכניסים בו רוח חיה והשראה להתמודדויות מול קשיים ולבחירה בטוב.
 

רקע 

גיל: 83

עיסוק מרכזי: מזכירה בכירה בבנק

אמא ל-3 בנים. סבתא ל-6 נכדים ונכדות ו-3 נינים.

מתגוררת בשכונה ד' מזרח בבאר שבע.

בשלהי שנת 1947 גרה משפחתי בבית תורג'מן אשר במעבר מנדלבאום, המקשר בין העיר ירושלים עם הר הצופים. מעל דירתנו התגורר ערבי נוצרי בשם תורג'מן, אשר היה ידיד נפש של אבי ועזר לו רבות. הבית היה מעין קיבוץ גלויות, הוא היה בעל 3 קומות והיה משולב בין ערבים, נוצרים ויהודים, אשר לא הפריע כלל לשכנות טובה.

בפרוץ המאורעות החליטו הוריי לעבור אל תוך העיר ירושלים. הספקנו להוציא את כל מטלטלינו חודש ימים לפני ה- 15 במאי 1948, אל תוך שכונת קריית משה מונטפיורי. במקביל, משפחת תורג'מן עם ילדיה ברחו לאלכסנדריה במצרים. אבי היה אחראי על חלוקת מי תהום, מי בורות, לתושבי ירושלים וחלוקת מזון דל בתלושים. בתקופה ההיא היו רק אבקת חלב ואבקת ביצים וגם השמן והלחם ניתנו במשורה. כילדים, אני ואחי הצעיר היינו קוטפים עלי חובזה, מהם אימי היקרה הייתה מכינה לביבות.

כשפרצה מלחמת העצמאות הינו חייבים לבנות ביצורים על הדרכים המובילות מרמת רחל לכיוון ירושלים. אבי היה ממתכנני הביצורים. ואנחנו כילדים עזרנו לו, אספנו אבנים מהשדות והבאנו לביצורים, כל זה בחצות הלילה. לאחר ימים רבים וקשים כשקמה מדינת ישראל, עיריית ירושלים קראה לאבי ולכל המפונים מאזור הגבול לפצות אותם ולתת להם דירות בשכונות שערבים ברחו מהם וכך קיבלנו דירה בשכונה מאוד מפוארת בעיר ירושלים.

שנים אחרי שעזבתי את ירושלים, הגעתי לחופשה וביקרתי בבית תורג'מן, שעיריית ירושלים הפכה למוזיאון. בתום לב שאלתי את הפקידה אם מישהו ממשפחת תוג'מן נמצא בחיים היום, לתדהמתי נעניתי בחיוב ובחיוך. קיבלתי את הכתובת והטלפון ומיהרתי להגיע לאבי בבאר שבע. שיחת הטלפון הייתה מרגשת ורווית דמעות. קבענו פגישה למחרת בבוקר בירושלים. כשאבי ותורג'מן נפגשו למחרת הם נפלו איש על כתפיי רעהו, עם דמעות וחיוכים. אני סיפרתי לבחור הצעיר שליווה את תורג'מן שכשהיה תינוק הייתי לוקחת אותו לטיול עם העגלה בכל יום בשעה 16:00.

בדרך לשועפאט, עצרנו בשטח בו היה הבית שלנו. עמדו שני הגברים: היהודי, אבא שלי שהגיע ארצה ב-1924 בתור חלוץ לבנות את הארץ, והערבי הנוצרי, שכל הרחוב היה שלו, החזיקו יד ביד ובכו. ואני עם הבחור הצעיר עמדתי בצד וקיווינו שיהיה שלום בין ערבים ליהודים.

ואילו יכולנו לחיות היום עם ערבים כמו שחיינו אז היה שלום.

 סיפור חיינו , תכנית תהיל"ה – מרכז קהילתי פאני קפלן 

תמונה 1

העשרה 

מעבר מנדלבאום

"שער מנדלבאום או מעבר מנדלבאום (כתיב אחר: מנדלבוים) היה מעבר הגבול בין ישראל לממלכת ירדן, ומעבר הגבול היחיד בין שני חלקיה של ירושלים, בין השנים 1948–1967. השם "מנדלבאום" הוא על שם ביתם של בני הזוג אסתר ושמחה מנדלבאום (מנדלבוים) – בית שהיה סמוך למעבר, בשטח ההפקר בין ישראל לבין ממלכת ירדן " ויקיפדיה.

סיפור חיינו , תכנית תהיל"המרכז קהילתי פאני קפלןמובילות דבורה דוד ואסתי זכריהתשע"ו 2016

מילון

מעבר מנדלבאום
שער מנדלבאום או מעבר מנדלבאום (כתיב אחר: מנדלבוים) היה מעבר הגבול בין ישראל לממלכת ירדן, ומעבר הגבול היחיד בין שני חלקיה של ירושלים, בין השנים 1948–1967. השם "מנדלבאום" הוא על שם ביתם של בני הזוג אסתר ושמחה מנדלבאום (מנדלבוים) - בית שהיה סמוך למעבר, בשטח ההפקר בין ישראל לבין ממלכת ירדן.

ציטוטים

”אילו יכולנו לחיות היום עם ערבים כמו שחיינו אז היה שלום.“

הקשר הרב דורי