מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות בירושלים בשכונת "שערי חסד"

סבתא מלכה
סבתא מלכה ביום חתונתה
היינו מסכמים עם השכנים לא לעשות כביסה באותו יום, כדי שנוכל להשתמש גם בחבלים המשותפים.

סבתא מלכה קעניג מספרת לנכדתה שטערני.

נולדתי בירושלים בשנת תשי"א להוריי משפחת פרנקל תאומים.

בילדותי גרתי בשכונת שערי חסד בירושלים. בשכונה שלנו היו רק בתים פרטיים, והאווירה בה הייתה מאוד מיוחדת. בביתנו היה כלי מיוחד ששמו פרימוס. הוא שימש לבישול והרתחת כביסה. הפרימוס פעל על נפט. רכב מיוחד עם נפט היה מגיע פעם בשבוע, הוא היה עובר בשכונה ומצלצל בפעמון, וכולם היו יוצאים לקנות נפט. את הנפט היו מאחסנים בבית בקופסת פח גדולה. כשרצו להעביר את הנפט מהקופסא לפרימוס היינו משתמשים במשאבה ידנית להעברת הנפט לבקבוק. ומהבקבוק היו ממלאים את הפרימוס.

פעם הייתי אצל סבתא שלי וגם בן דוד שלי שהיה בן גילי היה אצל הסבתא. וכאשר ראינו את הבקבוק של הנפט, אמרנו "לחיים" ביחד ושתינו ממנו. מיד לקחו אותנו לבית רפואה ועשו לנו ניקוי רעלים. וב"ה, לא קרה לנו כלום.

לאחר שהיו ממלאים את הפרימוס בנפט היו מדליקים את הפתילייה שבראשו. היו לנו שני פרימוסים. פרימוס קטן ששימש לבישול, ופרימוס גדול עליו הניחו סיר גדול שבו הרתיחו את המים לכיבוס הבגדים. כשהפרימוס היה בפעולה הוא היה מרעיש מאוד.

תמונה 1

פעם בכמה שבועות הייתה מגיעה כובסת לבית שלנו. היא הייתה מגיעה מוקדם בבוקר. באותו יום היינו צריכים לקום מוקדם, להוריד את המצעים מהמיטות כדי שיכבסו אותם, ושהם יספיקו להתייבש עד הערב. לא  היו הרבה סטים של מצעים שאפשר להחליף כמו היום. בכל לילה, לפני שהכובסת הייתה מגיעה, אחי כבר היה כועס על כך שיצטרך מחר לקום מוקדם. היינו מרתיחים מים מעל הפרימוס ומוסיפים לזה סבון טוב ושביבי סבון, ובזה היו מכבסים את הכביסה. הכובסת היתה עובדת עד אחרי הצהרים. היה מאוד קשה לכבס את הכביסה, כי הכול נעשה בידיים ולא במכונה. אבל אצלנו הכביסה תמיד הייתה צריכה לצאת נקייה וצחה. את הכביסה היינו תולים על חבלים שהיו מתוחים בחצר שלנו. ואם הם לא הספיקו, היינו משתמשים גם בחבלים משותפים עם השכנים, היינו מסכמים איתם לא לעשות כביסה באותו יום, כדי שנוכל להשתמש גם בחבלים המשותפים. אחרי שסיימנו לכבס היינו לוקחים את המים שבהם כבסו, שהיו מלאים בסבון טוב ושטפנו איתם את הרצפה. אחרי השטיפה הזאת הבית שלנו היה נראה כמו פסח.

גם מקרר חשמלי לא היה לנו. כדי לשמור על אוכל שלא יתקלקל. היה ארגז כזה שמעליו היה מדף, שבו היו שמים בלוקים של קרח, אותם היינו קונים ממשאית שהייתה עוברת ומוכרת קרח. הבלוקים היו בגודל של 40X40 ס"מ והייתה אפשרות לקנות גם חצי או רבע בלוק. את בלוק הקרח היו שמים על המדף למעלה. ואת האוכל הניחו בתוך הארגז, וכך האוכל נשמר קר וטרי. מהמדף של הקרח היה צינור, שדרכו עברו המים שנמסו מהקרח למגירה שבתחתית הארגז. את המים שבמגירה היו צריכים לרוקן  מדי פעם, כדי שלא תהיה הצפה של מים. המקרר הזה היה שומר על האוכל לזמן קצר, ולכן היינו צריכים כל יום לקנות ולהכין אוכל טרי, לא הייתה אפשרות להקפיא ולשמור.

לפעמים, כשהיו אירועים, ורצינו שהשתייה תהיה קרה. היינו ממלאים את האמבטיה בבלוקים של קרח, ושם שמנו את הבקבוקים שיתקררו. המקרר.

היינו משחקות בחבל, מחבואים, כדור, 4 מקלות, דמקה וחמש אבנים. היינו מוצאות 5 אבנים מהרחוב  בגודל אחיד ואיתם שחקנו. כשמישהי הייתה נופלת באמצע משחק, היא לא בדקה אם היא נפצעה, אלא אם נהיה לה חור בגרב….. אימא שלי לימדה אותי איך לתפור חורים בגרביים.

לא היה חסר לנו כלום, האוכל היה טעים וטוב והכביסה נקייה, החיים היו מלאים רוגע ושלווה.

הזוית האישית

הנכדה שטערני: תודה רבה סבתא על הסיפור היפה. נהניתי מאוד לשמוע וללמוד על החיים של פעם.

מילון

שכונת שערי חסד
שכונת שערי חסד היא שכונה ותיקה במערבה של ירושלים, בין השכונות נחלאות, רחביה וקריית וולפסון. גבולותיה הם: בצפון - רחוב הגר"א; במזרח - רחוב אוסישקין; בדרום - רחובות אבן שפרוט והר"ן; ובמערב - רחוב דיסקין. השכונה הוקמה בשנת תרס"ט על שטח של כ-40 דונם, ושומרת זה כמאה שנה על אופייה הדתי-השמרני

ציטוטים

”לא הרגשנו חוסר, האוכל היה טעים וטוב והכביסה נקייה, החיים היו מלאים רוגע ושלווה. “

הקשר הרב דורי