מאגר סיפורי מורשת

שמי דמומית הורן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי יעל, יחד אנו מעלות סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית. סיפורי עוסק בילדותי בירושלים, בזמנים פשוטים יותר.

כילדה שנולדה בירושלים בשנות החמישים, לא היו לנו מחשבים, סמארטפונים, לא הלכנו לחוגים, הבתים היו קטנים, אנחנו למשל גרנו בדירת שני חדרים צנועה. למעט אנשים היו מכוניות. כדי להגיע ממקום למקום הלכנו ברגל או השתמשנו בתחבורה ציבורית.

היה לנו טלפון בבית אבל היה יקר להתקשר, אז לא השתמשנו בו. קבענו עם חברים בבית הספר או שדפקנו בדלת שלהם, אם היו בבית שיחקנו איתם. המשחקים היו פשוטים וזמינים. חלק מהמשחקים משחקים עד היום: דג מלוח, גוגואים, גומי, חבל, קלאס, מחבואים, ארץ עיר, צוללות, איקס עיגול ועוד.

בימי שישי אחר הצהרים היינו נפגשים כל ילדי הכיתה בחורשה שליד בית הספר ובעיקר מדברים אחד עם השני. כשהתבגרנו, היינו רוקדים עם מוזיקה בבתים של אחרים. האוכל היה פשוט וכשבאו חברים היה מספיק להביא להם קפה ועוגה. היום יש מאכלים של כל מיני מדינות ועדות ולפעמים אני צריכה להיכנס לגוגל כדי להבין מה אומר שם המאכל.

מבחינת לבוש היה לנו בבית ארון אחד לכל המשפחה. לא היו הרבה בגדים וגם לא עניין אותנו לגוון בבגדים. היה קשר חם ואוהב בין אנשים ואני מאושרת שגדלתי בתקופה שגדלתי.

הזוית האישית

יעל הנכדה המתעדת: היה לי מהנה לשמוע את סיפורי סבתי.

סבתא דמומית: מבחינתי זה היה זמן איכות עם נכדתי.