מאגר סיפורי מורשת

שמי ברנלי צייכנר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי, פלג, במסגרתה אנו מעלים סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית.

ילדות ללא טכנולוגיה

כן, גדלתי בלי סמארטרפון. גם טלפון רגיל, כזה עם חוגה לא היה לנו בבית. גם טלוויזיה לא הייתה קיימת בילדותי. רק כאשר הייתי בן 12 החלו להופיע מכשירי הטלוויזיה הראשונים פה ושם אצל חברים. בעלי טלוויזיות ואופניים היו מלכי השכונה.

בעצם, לא שכונה – גרתי בעיר, שיחקנו בחצר גדולה. סביבה היו חמישה בנייני מגורים. היו שם מעל 30 ילדים בגילאים שונים.

גם פלג היה שם וראה כשטסנו יחד לפולין. החצר הייתה מתמלאת ילדים אחרי השעה 16:00, כיוון שקודם לכן היינו עושים שעורים. שיחקנו כמובן תופסת ומחבואים. כאשר מישהו הביא כדור היינו משחקים מחנים וחיי שרה. היו הרבה שיטות להקפצת כדור על קיר, זרקנו מטבעות לגומות. לפעמים בנות הצטרפו אלינו ולא היה לנו סיכוי נגדן בחמש אבנים. לנו לעומת זאת, היו גם משחקי אולר.

כל בן היה מצוייד באולר ששימש לחידוד עפרונות ומשחק. לא זכור לי שילד איים על חברו באולר. ידענו להכין קשתות ומקלעות (רוגטקות). שיחקנו בפארק העירוני, שדומה יותר לחורשה, בשוטרים וגנבים בפרטיזנים וגרמנים, אינדיאנים וקאוובואיים. באמת הסתדרנו לא רע בלי פלייסטיישן ובכל מיני חוגים, אבל כל תקופה – והמשחקים שלה.

הזוית האישית

סבא ברנלי: היה כיף לספר לנכד שלי סיפור על הילדות שלי.

הנכד המתעד פלג: היה כיף ללמוד מסבא שלי על המשחקים שלו כשהיה ילד.