מאגר סיפורי מורשת

סבתא בלה נולדה בפולין בעיר לודג' בשנת 1952.

בשנת 1966, סבתא בלה התקבלה לבית ספר בפולין, לאחר מבחנים רבים וקשים שאת כולם עברה בהצלחה. היה זה בית ספר מאוד יוקרתי בפולין שמעטים התקבלו אליו. הוא כלל גם לימודים וגם עבודה מעשית בתעשיית האלקטרוניקה הרפואית. סבתא התקבלה למגמת אלקטרוניקה וחשמל בבית הספר.

היום הראשון של סבתא בלה היה יום מאוד לחוץ. היא הייתה יכולה לעזוב בית ספר במידה ולא תעמוד בדרישות, והיא מאוד חששה שלא תצליח בלימודים הקשים. היא נסעה לבד ברכבת חשמלית, מביתה לבית ספר מרחק של חמישים  דקות. כשהגיעה לבית ספר, מיד  היה צלצול. היא מאוד חששה מהשיעור הראשון, גם כי לא הכירה אף אחד, ולא ידעה ליד מי לשבת, וגם כי חשבה שזאת הייתה המורה הכי קשוחה בבית ספר. המורה קראה שמות וכשקראה בלה … סבתא לא ענתה. מרוב שהיא חששה, היא לא שמעה את השם שלה. בגלל שהיא לא ענתה, המורה ראתה זאת כ"חוצפה" ,ואמרה לה שזה התנהגות לא מקובלת בבית הספר שלהם, והיא נתנה לה עונש לפתור  שאלות מכשילות בכימיה.

מה שסבתא לא ידעה זה שבעצם זאת מורה טובה,  מה שהתגלה לה רק בסוף השיעור. בלה ניסתה למשוך את הזמן עד תום השיעור ,ואכן לבסוף המורה הבינה שהיא לא עשתה זאת מחוצפה, אלא מחשש. המורה הרגיעה אותה, ואמרה לה שהיא לא צריכה לפחד, והיא תלמד אותה את כל החומר. היא עזרה לה לפתור את השאלות, ולאחר מכן סבתא הבינה את החומר, וזה הפך להיות השיעור האהוב עליה ביותר. היא אפילו הסבירה לתלמידים אחרים שלא הבינו את החומר.

השיעור הבא היה פיזיקה. זה היה ממש מפחיד. רוב התלמידים היו בנים, וסבתא הייתה בין הבנות הבודדות בכיתה, ולא הכירה אף אחד. השיעור שסבתא בלה הכי שונאת זה שיעור פיזיקה. היא התקשתה ללמוד פיזיקה בשיעור, וגם בבית לא הייתה לה עזרה. להורים לא היה זמן לעשות איתה שיעורים, ולא היה להם כסף לממן שיעורים פרטיים. היא בקושי עברה את מבחני הכניסה בפיזיקה, והיה חסר לה הרבה חומר כדי להבין את המורה. בלה ניסתה מאוד להקשיב, אבל לא הבינה כלום. המורה גם לא האמין בה, ואף אמר לה שהיא לא מתאימה לבית הספר. היא הייתה עצובה מאוד ומיואשת בשיעורי פיזיקה, וממש חששה שלא תצליח במבחן.

בהפסקה סבתא שיחקה את המשחק האהוב עליה – כדוריד. היא הייתה בנבחרת הכדוריד של בית הספר, ואהבה מאוד לשחק. זה הרגיע אותה. בזכות האהבה שלה לכדוריד, היא הכירה את חברתה הטובה ביותר: גרז'יניה. יום אחד לאחר משחק של נבחרת בית הספר, מול בית ספר אחר, היא התחילה לדבר עם גרז'יניה על המשחק, ומאז הן הפכו להיות החברות הכי טובות, ולא נפרדו עד שסבתא נאלצה לעזוב את פולין. הפרידה מגרז'יניה הייתה אחת החוויות הקשות שעברה כשעלתה לארץ. עד היום סבתא חושבת על גרג'יניה ומתגעגעת אליה, ולחברות המיוחדת שהייתה ביניהן.

גרג'יניה היתה תלמידה מעולה בפיזיקה, וסבתא היתה טובה בשפה הפולנית. הן עזרו אחת לשנייה בלימודים. גרג'ניה עזרה לה להשלים את השיעורים בפיזיקה, וסבתא עזרה לה ללמוד פולנית. כך היא הצליחה להישאר בבית הספר, ולסיים את השנה בנעימים. המשפחה היתה גאה בה על כך שהצליחה, למרות כל הקשיים ושהאמינה ביכולת שלה, למרות שהמורה לא האמין בה.

הזווית האישית

יאיר: אני למדתי מהפרויקט שלסבתא יש הרבה דברים מעניינים בחיים, ושהיא מאוד חכמה וספורטאית נפלאה.

סבתא: תוכנית הקשר הרב דורי, מאוד חשובה בעיניי, נהניתי לשתף את יאיר בסיפורים על ילדותי.