מאגר סיפורי מורשת

עד כיתה א' גרתי ברמת-גן, שם למדתי בכיתה ענקית שהיו בה כמעט חמישים ילדים. למדנו במשמרות בגלל שלא היו מספיק כיתות, היו כיתות שלמדו בבוקר והיו כיתות שלמדו מהצהריים. זה היה בכיתה א', ובכיתה ב' עברתי לגור בגני יהודה ולא היה לנו בית ספר במקום, לכן נסענו עם אוטובוס לבית ספר. בית הספר היה בנווה מונוסון וזה בית ספר שמאוד אהבתי: היו שם שיעורי חקלאות, זה היה בית ספר מאוד נעים, במיוחד אהבתי שם את המורה לטבע. אני חושבת שממנה ספגתי את האהבה לטבע.

חווית ילדות גדולה שחוויתי הייתה כשהורים שלי זכו בפרס ממפעל הפיס, ואז נסענו לטיול באירופה לחצי שנה. חודשיים של החופש הגדול ועוד ארבעה חודשים בזמן הלימודים. אבא שלי וחבר שלו שיפצו את האוטו בשביל שנוכל לישון שלושה בתוך האוטו. הם ממש סידרו הכל, הכל לבד, בנו מיטה וארונות. את האוטו העלו עם מנוף לאוניה.

זה היה טיול מדהים, הדבר היחידי שלא אהבתי בטיול הזה, ואני חושבת שההורים שלי עשו טעות, שהם לקחו חומר לימודים – זה היה התנאי של המורים בבית הספר, שאם אני איעדר ארבעה חודשים מהלימודים, עליי להשלים חומר. כל בוקר הייתי צריכה ללמוד, למדתי עם אימא שלי, ואבא שלי הלך לטייל. כשהיה חוזר היה מספר לנו: "ראיתי איילה וראיתי ו…". אני התבאסתי מאוד, אבל כמובן שחזרתי לבית הספר. התקדמתי הרבה יותר מתלמידי הכיתה כי היו לי שיעורים פרטיים במשך כל החצי שנה הזו. זה היה טיול מאוד מאוד חוויתי, ובזמנו בשנת 1959 זה בכלל לא היה מקובל לעשות טיולים כאלה, היום זה כבר הרבה יותר מקובל. בסוף הטיול היינו חודשיים בלונדון אצל קרובי משפחה וגם שם היו לי חוויות.

האוטו שלנו

בילדותי לא הלכתי לקייטנות ולגן הלכתי בפעם הראשונה רק בגיל חמש. הייתי מעט מאוד במסגרות שילדים אחרים היו בהן, ובזמנו גם לא כל כך היו קייטנות, טיילתי הרבה עם ההורים שלי. את הטיולים עשינו ברגל, ישנו באוהל או באוטו. בשעות הפנאי הייתי נפגשת עם החברים שלי, היינו הרבה בחוץ. שיחקנו המון מחבואים, תופסת, כיבוש ארצות. שיחקנו הרבה ובעיקר היינו בחוץ, ובחופשים טיילתי הרבה עם ההורים שלי. מדי פעם בחופשות הייתי נוסעת לסבא וסבתא שלי בירושלים, ופעם אמא שלי נסעה לחוץ לארץ בחופש הגדול ונשארתי שם יותר מחודש. סבא שלי היה חייט, הוא תפר חליפות. לפני קום המדינה הוא תפר חליפות לאנגלים, זה היה מקצוע מאוד מיוחד, ואהבתי להיות איתו.

כשהייתי ילדה לא כל כך ידעתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, אבל ידעתי שאני לא רוצה להיות מורה. מאוד אהבתי את הנושא של הטבע. גאוגרפיה לזה לא לגמרי טבע, אבל יש בזה כן קשר לטבע ויש בזה גם חלקים פיזים בתחום של הגאוגרפיה. באוניברסיטה התמקדתי בנושאים של תכנון עירוני ותכנון אזורי.

אני בת יחידה. בילדות זה לא כל כך הפריע לי, ההורים שלי היו מאוד פתוחים והרשו לי לעשות דברים שאפילו לילדים אחרים לא הרשו לעשות. הייתי עצמאית, וזה שהייתי בת יחידה הפריע לי הרבה יותר בגיל מבוגר. השתתפתי בשלושה חוגים: חלילית, מנדולינה והתעמלות.

אמא שלי, ג'ני אלוני, כתבה ספרים. היא מוכרת כסופרת בגרמניה, הארץ שבה היא נולדה, והיא כתבה בשפה הגרמנית. אבל היא ידעה עברית מצויין, היו לנו המון אורחים מחוץ לארץ, ובינהם הסופר היינרך בל. עד גיל 5 לא דיברתי בכלל עברית, דברתי רק גרמנית. בגיל 5 הלכתי פעם ראשונה לגן, אז כבר הפסקתי לדבר גרמנית. אבי, עזרא אלוני, עסק במכניקה עדינה בבית המלאכה שלו.

תמיד היו לנו בעלי חיים בבית: חתולים וכלב. הייתה לי ילדות בטבע. בסביבה שבה חייתי היו שדות סביב הבית. מאוחר יותר בנו שם בתים. ביתנו היה ברחוב ללא מוצא. המשכו היה שביל עפר והיו שם מטעי זיתים, והרבה בעלי חיים: ציפורים ונברנים. חייתי במקום של טבע, מאוד אהבתי את זה ועד עכשיו אני אוהבת את זה.

הזוית האישית

רות: העבודה הזו נתנה לי הזדמנות ללדבר על הילדות שלי בצורה מובנית ומסודרת עם עומר. זה עוד נדבך בקשר הטוב ביננו.

עומר: אני מרגיש שהתוכנית הזו חשובה מאוד, וחשוב לשמור על הסיפורים האלה, נהניתי מאוד!