מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם ינובסקי. נולדתי במונטווידאו, עיר הבירה של אורוגוואי, בתאריך 21.3.1947, להורי נורה ומרקוס. יש לי אחות מבוגרת ממני בשנה וחצי ושני אחים קטנים ממני. אני נקרא על שם סבא שלי (מצד אבא) שניספה בשואה. גרנו כל הילדות בעיירה ליד עיר הבירה בשם "לה פס" (בתרגום מספרדית -השלום).  ביתנו היה באזור המרכזי של העיירה, ולידו הייתה חנות הכלבו של המשפחה. בחנות היו בדים, בגדים, נעליים וגם תמרוקים. מאה מטר מהבית היה מגרש משחקים גדול שכלל שני מגרשי כדורסל, מגרש כדורעף, נדנדות שונות והרבה דשא מסביב. האחים שלי ובעיקר אני אהבנו לבלות שם. בעיירה היו שני בתי קולנוע. בשבתות אחרי הצהריים נהגנו לבקר בהם ולראות סרטים.

בית הספר היסודי

500 מטר מהבית היה בית ספר שבו כיתות מהגן עד כיתה ו'. בכל יום הלכנו לבית הספר ברגל. אפשר לראות את חזית בית הספר וגם את החצר הפנימית בתמונות מצורפות שהורדו מגוגל. למרות הזמן שעבר מאז, הרבה לא השתנה פרט לצבע הקירות. זיכרון שיש לי מבית הספר: בכיתה ה' שיחקתי עם חברים בתופסת בחצר. לשני ילדים מכיתה ו' היה חבל עם לולאה וכאשר עברנו בריצה לידם הם זרקו את הלולאה כאילו היו במערבון בסרטים, הלולאה נתפסה על הצוואר שלי ובגלל הריצה והמשיכה שלו הלולאה נסגרה על הצוואר שלי. נפלתי על הרצפה תוך כדי שאני מחזיק את החבל גם הילד שהחזיק את החבל עזב כי הוא נבהל מהנפילה שלי. מיד הגיעו מורים שטיפלו בי. היה לי שפשוף גדול בצוואר. לשמחתי זה נגמר בטוב. אמי הגיעה לבית ספר ולקחה אותי לרופא, שאמר שהיה לי מזל גדול. הרופא מרח יוד על השפשוף העמוק. הילד הורחק מבית הספר לשבועיים וכאשר חזר מנהלת בית הספר הפגישה בינינו ודרשה מהילד להתנצל לאחר שהסבירה מה יכול היה לקרות.

בית ספר התיכון

כשהייתי בכיתות ז' עד י' נאלצנו לנסוע לעיר אחרת בשם "לס פיאדראס" (תרגום מספרדית "האבנים"). אני בניגוד לאחים שלי, לא אהבתי במיוחד ללמוד. אהבתי לשחק בעיקר כדורסל. שיחקתי בליגה לנערים ואפילו זכינו במקום ראשון בליגה האזורית. קיבלתי מדליה שאני שומר עד היום יחד עם הגופייה ששיחקתי איתה. בכל שנה בחודש פברואר מתקיימות בדרום אמריקה חגיגות הקרנבל שאני מאוד אהבתי. הקרנבל נמשך כל החודש,  בעיקר בערבים. בכל עיירה היו מקימים במה שבה היו מופיעים כל ערב להקות שונות, סטנדאפיסטים ולוליינים ובמשך כל החודש יכולנו להתחפש. הלהקות שהופיעו היו מורכבות ממתנדבים שידעו לנגן ולשיר. הם בעצמם היו כותבים את השירים וגם מלחינים, השירים היו בדרך כלל פרודיה על המצב במדינה. בסוף החודש הייתה מתקיימת ברחוב הראשי של עיר הבירה תהלוכה גדולה שבה השתתפו הלהקות הטובות שנבחרו. לכל להקה הייתה משאית בצורה של חיות. ההורים היו לוקחים אותנו לראות את התהלוכה.

עלייה לישראל ומעבר לקיבוץ חצור

בשנת 1963, בגיל 16, עליתי לארץ עם אמא ושני האחים. אבי נפטר מהתקף לב בשנת 1961. עלינו באנייה ברזילאית בשם "PRINCESA LEOPOLDINA " – הנסיכה לאופולדינה. האנייה נשכרה על ידי הסוכנות כדי להעלות יהודים לישראל משלוש ארצות: ברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי. השייט נמשך כשלושה שבועות וחצי. עצרנו בריו דה ז'נירו, עברנו את האוקיאנוס האטלנטי ועצרנו באי לס פלמס וגם בנאפולי. הסוכנות ארגנה טיול לעירה פומפיי ליד נאפולי שנחרבה בהתפרצות של הר הגעש וזוב. הגענו לחיפה וכאן חיכה לנו חבר מקיבוץ חצור לקחת אותנו לקיבוץ כי כך היה מסודר על ידי השליח של התנועה באורוגוואי. לאחר מספר ימים הצטרפתי לקבוצה עם בני גילי ואיתם למדתי שנתיים עד לגיוסי לצבא בשנת 1965.

צבא ומלחמות ישראל

התגייסתי לנח"ל במסלול גרעינים. הייתי ארבעה חודשים בטירונות, לאחר מכן חצי שנה במחלקת נח"ל בקיבוץ דן. לקיבוץ דן עד מלחמת ששת הימים היה גבול עם סוריה. לאחר מכן עברתי לגדוד 50 של  הצנחנים. בצנחנים עברתי אימון מתקדם וקורס צניחה. כאשר השתחררתי הוצבתי בחטיבת 55 חטיבת צנחנים. עם החטיבה נלחמנו במלחמת ששת הימים ולקחתי חלק בשחרור ירושלים. בשנת 1973 במלחמת יום כיפור גוייסתי למילואים ולקחתי חלק בצליחת התעלה. במלחמה זו נפצעתי בכתף, בעמדה הכי צפונית שהייתה לצה"ל מעבר לתעלה.

הזוית האישית

סבא אברהם: שמחתי מאוד לשתף איתך את חוויות העבר שלי וראיתי כמה אתה נהנה לשמוע אותי. אתה מתעניין במה שסופר.

גל יניב: אני נהניתי מאד לשמוע את סבא ואת הסיפורים המעניינים שלו.