מאגר סיפורי מורשת

ילדות באורוגוואי

שמי אברהם ינובסקי, נולדתי בשנת 1947, באורוגוואי להורים יוצאי פולין וליטא שהגיעו לאורוגוואי בשנות השלושים של המאה שעברה (לפני מלחמת העולם השנייה). היינו ארבעה אחים: האחות הבכורה שנה וחצי בוגרת ממני ושני האחים יותר קטנים ממני. גרנו בעיר שקוראים לה להפס  ("השלום" בספרדית). העיר נמצאת ליד מונטוידאו עיר הבירה של אורוגוואי. להורי היו שתי חנויות: אחת צמודה לביתנו ובה אמא עבדה. החנות הייתה חנות כלבו שהיו בה נעליים, בדים, בגדים, תמרוקים. החנות השנייה הייתה בעיר ליד, ובה אבא עבד. בחנות השנייה היו אותם הדברים וגם רהיטים. למדתי בבית הספר היסודי שהיה קילומטר מהבית. היינו הולכים ברגל לבית הספר. אהבתי ללמוד אבל יותר אהבתי לבלות במגרש המשחקים הגדול שהיה ליד ביתנו. היה שם מגרש כדורסל ובו הייתי מבלה כמעט כל יום אחרי הצהריים. מאוד אהבתי לשחק כדורסל ואפילו שיחקתי בקבוצת נערים וזכינו במקום ראשון בליגה. עד היום יש לי את המדליה שקיבלתי. בתיכון למדתי בעיר אחרת. הייתי נוסע כל יום ברכבת בשביל להגיע לתיכון – נסיעה של חמש דקות. היו לי הרבה חברים גם ביסודי וגם בתיכון, הילדות הייתה ילדות שמחה גם לי וגם לאחים שלי.

עלייה לישראל- ההפלגה באנייה פרינססה לאופולדינה בגיל ארבע עשרה אבי נפטר בהפתעה ואמי נותרה לבדה עם ארבעת הילדים. באותו הזמן המצב הפוליטי באורוגוואי התחיל להתדרדר ואמי חשבה שזה כבר לא מקום טוב להמשיך לגדל את הילדים, לכן התחילה לחשוב על עליה לישראל. הבית שלנו היה בית יהודי. חגגנו את החגים היהודים וכל הזמן חשבנו על ישראל. בשנת 1963 אמי התחילה את תהליך העלייה. היא חיפשה מקום מתאים לה ולשלושת הבנים. אחותי הייתה בתנועת "השומר הצעיר" והיא עלתה לישראל עם הגרעין שלה שנתיים אחרינו.

ביולי של אותה שנה עלינו לארץ באנייה. ידענו שאנחנו מגיעים לקיבוץ חצור. ב-24 ביולי עלינו לאנייה "פרינססה לאופולדינה" (הנסיכה לאופולדינה).  האנייה הייתה אנייה ברזילאית שהסוכנות ארגנה כדי לעלות יהודים לארץ. על האנייה היו יהודים מארגנטינה, אורוגוואי וברזיל. האנייה הייתה גדולה מאוד, הייתה בה בריכת שחיה וכמה מועדוני משחקים לילדים. במשך ההפלגה הכרתי בחור בגילי שמאוד אהב לשחק שח אבל לא היה לו עם מי לשחק. הוא הציע ללמד אותי את המשחק ואכן, בילינו הרבה ימים במשחק שח. תמיד הוא היה מנצח אותי ורק לקראת סוף ההפלגה הצלחתי לנצח אותו פעם אחת.

באנייה היו גם יהודים דתיים והאוכל היה כשר. זכור לי מקרה כאשר האנייה התקרבה לנמל "לס פלמס" באיים הקנרים ביום שישי בערב, האחראים אמרו שלא נוכל לרדת בנמל בגלל כניסת השבת. האנייה הייתה אמורה לעגון רחוק מהנמל ולקבל את האספקה שמה. בערב כאשר האנייה עצרה גילינו שהיא עוגנת בתוך הנמל. זה מאוד הרגיז חלק מהמבוגרים והם מצאו דרך לרדת בכל זאת לחוף. כעבור כמה שעות הרוחות נרגעו והמשכנו בדרך לנמל נאפולי באיטליה. אנשי הסוכנות שרצו לפצות על זה שלא ירדנו בצורה מסודרת בלס פלמס, הבטיחו טיול בנאפולי על חשבון הסוכנות וכך זכינו לטיול בעיר פומפיי שנחרבה לפני המון שנים כאשר הר הגעש וזוב התפרץ. ב-18 לאוגוסט 1963 הגענו לנמל חיפה. היה יום מאוד חם. לא היינו רגילים לחום. נתנו לנו לשתות תה פושר וזה הפתיע אותנו כי לא היינו רגילים לשתות דברים חמים כאשר חם לנו. נציג מקיבוץ חצור חיכה לנו ושגמרנו את תהליכי השחרור מהנמל הסיע אותנו לקיבוץ חצור. כאן חיכה לנו צריף  עם ארבע מיטות מקלחת ושירותים ומטבחון קטן שם גרנו כשבוע עד שאני והאחים שלי עברנו לבתי ילדים בקיבוץ.

הזוית האישית

סבא אברהם: נהניתי לשבת אתך ולראות איך את מפעילה את המחשב. אני בגילך לא חשבתי על כזה דבר. ראיתי שאת מקשיבה מאוד לסיפור וגם אחרי זה שבדקתי ראיתי שאת זוכרת את הפרטים.

רוני: נהניתי לשמוע מה סבא חווה בעבר ואת הסיפור שלו. מאוד התעניינתי וזה גם נתן לנו זמן איכות ביחד.