מאגר סיפורי מורשת

שמי נילי רביב, נולדתי בתל אביב, לפני קום המדינה בינואר 1945.

גדלתי בתל אביב בדירה קטנטנה, חדר אחד עם מרפסת ושירותים משותפים, עם אבא ואמא ואח גדול ממני בחמש שנים .

הבריטים אז שלטו בארץ והיו הרבה מאורעות, והחיילים הבריטים הסתובבו ברחובות לשמור עלינו. אני זוכרת שהיו הפגזות בתל אביב והחיילים צעקו לנו להסתתר במקלטים. אני תמיד התכופפתי במרפסת כי רציתי לראות את הפצצה נופלת. ההורים עבדו מבוקר עד-ערב ולא היה מי שישמור עליי, חוץ מאחי ששנינו היינו בבית לבד. כשהייתי בגיל שלוש קמה המדינה ופרצה מלחמת העצמאות. היו קרבות קשים מאוד אבל כילדה לא הרגשתי את זה. בגיל שנתיים וחצי התחלתי ללכת לגן, הגן היה במרחק שלושה רחובות מהבית, עם כבישים בדרך והלכתי לבד בדרך כל יום.

כדי להקים את המדינה היה צריך כסף, כדי להילחם בערבים שלא רצו אותנו בארץ, היה צריך כסף והרבה אספו כספים מכל העולם קראו לזה "המגבית היהודית" ובנוסף הקימו קרן שנקראה "הקרן הקיימת לישראל" , קק"ל. בכל בית ספר ובכל גן ילדים שמו קופה שנקראה הקופסה הכחולה, כל ילד בכל גיל היה חייב בכל יום שישי להביא "מיל" (שזה היה המטבע של אז). בתמונה רואים אותי ביום הולדת שלוש, תורמת את הכסף שלי לקופסה הכחולה.

איך הגעתי לקיבוץ

בגלל המצב הכלכלי הקשה בבית, שלחו את אחי ללמוד בקיבוץ על חשבון המדינה דרך "עליית הנוער". כשהייתי בכיתה ג' ביקרתי את אחי בקיבוץ, מאוד התלהבתי, וכשחזרתי הביתה הודעתי להורים שלי: "כשאני אהיה גדולה ואעשה מה שאני רוצה, אני אהיה בקיבוץ ואני אהיה מורה לחשבון".

כשסיימתי כיתה ח' רציתי ללכת עם החבר'ה לבית ספר חקלאי, ואבא שלי לא הסכים בשום אופן שבת תצא מהבית.

כשהייתי בת שלוש עשרה, אבי נפטר ואמי לא הצליחה לעמוד מול השכנועים שלי לצאת מהבית. בכיתה י' הצלחתי ויצאתי לבית ספר חקלאי-כפר סילבר, זאת הייתה התקופה הכי יפה בחיי. יום אחד הגיעו נציגים מקיבוץ הסוללים, לארגן גרעין נחל שישלים את הקיבוץ. אני כמובן מיד הצטרפתי בשמחה, התגייסנו בשנת-1962 והגענו להסוללים במאי 1963, ומאז ועד היום אני בקיבוץ הסוללים, וכל ילדי וכל נכדי וגם בת אחי שגדלה אצלי מגיל שתיים עשרה,  כולם בהסוללים, ואנחנו -שבט גדול.

הזווית האישית

בארי: כל התהליך, שיתוף הסיפורים על ארץ ישראל ומדינת ישראל וההתיישבות היו מרתקים ומעניינים.