מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותי ונעוריי בנתניה – סילבנה עטיה

אני (טופז) וסבתא היום
סבתא בנעוריה
סבתא סילבנה מעלה זיכרונות משנות ה-60 וה-70

שמי סילבנה עטיה, נולדתי בשנת 1963 בארץ בעיר נתניה. גדלתי בשכונה ברחוב הרב קוק. גרנו בקומה שלישית ובקומה הראשונה הייתה מכולת ששם היינו קונים מצרכים. גרנו בדירה של שניים וחצי חדרים, היינו כשמונה נפשות שמהם חמש בנות, שני בנים ואמי. בחדר אחד ישנו הבנים ובחדר אחד הבנות. שמות אחיי ואחיותיי הם: אחותי הבכורה שמחה, תקווה, יפה ז״ל, עמוס, אברהם, סילבנה (אני) וירדנה.

אבי יעקב היה גבוה, גבר חסון, קשוח ועבד כנהג מונית ולכן לא היה בבית. אמי גאולה הייתה נמוכה, יפה, שיער אסוף, מאוד מטופחת, סבתא לא הייתה יוצאת מהבית בלי אודם ועגילים. סבתא עבדה בקונדיטוריה. המצב הכלכלי היה קשה מאוד, מאחר ואבי עזב את הבית אמי הייתה צריכה להיות מפרנסת יחידה, היא עבדה קשה ימים ולילות, הייתה חלשה נפשית מאחר והיו לה המון קשיים, לכן הסבתא תקווה (טרוקה) שגרה בקרבתנו דאגה לנו לכל הצרכים שלנו, בעיקר כשהיינו חוזרים מבית הספר. מאחר והמצב הכלכלי היה קשה, כל יום אכלנו משהו אחר אך לא אכלנו בשר במהלך השבוע, רק בשישי ושבת היה עוף ובשר.

השבתות בבית משפחתי באו לידי ביטוי בקרבה שלנו, היינו עושים קבלת שבת כל האחים, היינו מאוד מגובשים. גרנו ליד תחנת כיבוי אש בשכונה יחסית דתית והיה בקרבת מקום בית כנסת. היינו נפגשים עם חברים בשכונה, היה כל כך כיף בשכונה הזאת בתור ילדים. אהבנו ללכת לים, שהיה מאוד קרוב לביתנו, כיום החוף נקרא בלו ביי. שיחקנו יחד החברים מהשכונה שבה גרנו מחניים, קלאס, חמש אבנים ועוד המון משחקים. בשעות הפנאי בתור ילדה הייתי הולכת עם חברות להצגה יומית בשכונה ובנוסף הייתי פעילה במכבי צעיר. היינו הולכים לראות משחקי כדורגל, משתתפים בפעילויות גיבוש ועוד.

למדתי בבית ספר "בארי", מקצועות בסייסים כמו עברית, חשבון, תנ"ך ועוד. הכי אהבתי את שיעור מלאכה שבו היינו יצירתיים, והכי פחות אהבתי חשבון. היחסים עם המורים היו נעימים, אבל פעם המשמעת הייתה נוקשית, אם המורים היו מתעצבנים הם היו נותנים לנו מכה ביד עם סרגל. הייתה לנו תלבושת אחידה, התלבושת לבית ספר הייתה מכנס כחול וחולצה תכלת. אני זוכרת במיוחד את המורה יהודית, המחנכת שלי מכיתה א' עד כיתה ד', הייתה מורה נעימה, הקשיבה לנו והייתה שם בשבילנו. בבית הספר היה חדר אוכל, שבו אכלתי שניצל ופסטה והם היו המאכלים האהובים עליי באותה תקופה.

זכרונות משנות העשרים

הסגנונות המוזיקליים שנשמעו באותה תקופה היו פופ, הזמרים הידועים באותה תקופה היו אדם, ריטה, שלמה ארצי, שלום חנוך. הלהקות היו כוורת, ABBA, בנזין ועוד המון להקות מדהימות. הזמר שהכי אהבתי באותה תקופה היה שלמה ארצי, אהבתי את כל השירים שלו. בגיל 16 כבר הייתי אימא, עבדתי במפעל לפלסטיק בנתניה. בשעת הפנאי היינו מטיילים בעיקר בכיכר, ומדי פעם יוצאים לפאבים. אמצעי התקשורת היחידי היה טלפון של בזק שהיה בכל בית או טלפון בשכונה שהיה צריך אסימונים כדי להשתמש בו.

הקשר ביני לבין בעלי לשעבר שלי נרקם במהלך מסיבה שהלכתי אליה עם חברתי. חיזורים בין גברים לנשים היו באים לידי ביטוי בכך שהגבר פונה אל האישה ברצון להכיר אותה, לדבר איתה, לרקוד איתה ולהיפגש איתה. אני והגרוש שלי חנוך ז״ל התחתנו בחתונה גדולה מאוד ובני תומר נולד, לאחר שלוש שנים התגרשנו אך תמיד נשארנו חברים טובים מאוד. לתומר נולדו שלושה ילדים (טופז, פז ואדל) והם נכדינו האהובים.

מתכון משפחתי – קוסקוס וטבחה

סבתא תקווה הייתה מכינה כל שישי קוסקוס וטבחה, ואימא שלי גם הייתה מכינה, וגם אנחנו מכינים את המתכון כיום. המתכון לקוסקוס:

קילו סולת, שמים 2 כוסות מים, 3/4 כוס שמן, כף מלח ונותנים למים להתאדות בסיר מיוחד לקוסקוס ולאחר שעה שמים עוד 2 כוסות מים, מערבבים עם הידיים ולאחר שעתיים שוב מוסיפים 2 כוסות מים. לאחר מכן מסננים עם המסננת ויוצא קוסקוס אחד אחד.

טבחה

מטגנים בסיר בצל, לאחר שהוא משחים מוסיפים 2 כפות פפריקה מתוקה, 2 כפות רסק עגבניות, קצת מלח ומחכים לרתיחה, מוסיפים תפוח אדמה פרוס , 5 חתיכות עוף וקילו שעועית לבנה ולאחר בערך 45 דקות זה מוכן להגשה.

הזוית האישית

טופז הנכדה המתעדת: נהניתי והתעניינתי מאוד כשחקרתי את סבתא שלי לגבי סיפורה, גיליתי הרבה דברים חדשים ושמחתי לגלות עוד דברים על סבתא שלי.

מילון

חסון
חזק

קוסקוס
קוסקוס (בערבית: كسكس, תעתיק מדויק: כֻסְכֻס) הוא מאכל צפון אפריקאי העשוי גרגרי סולת העוברים התפחה על ידי מים בתהליך של אידוי. קוסקוס מוגש לרוב בתוספות מאכלים שונים, דוגמת מרקי בשר למיניו, דגים או ירקות. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”פעם המשמעת היתה נוקשה, אם המורים היו מתעצבנים הם היו נותנים לנו מכה ביד עם סרגל“

הקשר הרב דורי