מאגר סיפורי מורשת

שמי מזל טקוני- אבורמד, עליתי לישראל בשנת 1962 ממרוקו, ילדה בת 8 וחצי. הגענו לעיר שנקראה אז עזתא, היום זאת נתיבות. לאחר שנה עברנו למעברת בת ים. החיים במעברה היו חיי קהילה ומשפחה אחת גדולה. החינוך בבתי ספר היה ירוד מאוד. ומכאן והלאה לא מצאתי את עצמי בחברה, וביקשתי להגיע לפנימיה כמו רוב חברותי.

כפר הנוער ימין אורד

הגעתי דרך עליית הנוער לימין אורד, זהו כפר נוער. הוקם בשנת 1953 על ידי קצין בצבא הבריטי בשם צ'ארלס אורד וינגייט (שהיה ציוני נלהב), הוא היה דמות בולטת מבין מעצבי דרכה החדשה של ההגנה. הכפר נמצא על הר הכרמל, קרוב לעין –הוד. בגיל 12 הגעתי לכיתה ז'. לא קל היה בהתחלה, ללא הורים. אבל המדריכים והחברים קיבלו אותי בחיבוק גדול. בכפר היו למעלה מ-400 תלמידים. חלקם ללא הורים בכלל, חלקם הורים שגרו בחוץ לארץ, במקרה של רובם ההורים גרו בארץ. בכפר גרנו בחדרים מרווחים יחסית: ארבעה ילדים בכל חדר. בכל בית היו 5 חדרים, ולמספר בתים הייתה אחראית אחת לכולם, "אם בית". בבוקר היה עלינו להתעורר בשעה 5 וחצי, להתלבש, לנקות את החדר ואת שאר הבית (שירותים, אמבטיות, מסדרון והחדר כמובן), הנקיון הוטל לפי תורנויות, כל שבוע התחלפנו. לאחר מכן נערכה תפילת שחרית, כולם באותו חדר. בשעה 7 כולם מיהרו לחדר אוכל לארוחת בוקר, ובשעה 8 לבית הספר, אשר ממוקם בכפר עצמו. בבית הספר למדנו לימודי קודש, וגם לימודי ליבה ברמה גבוהה.

בכיתות ז' ו-ח' ולאחר מכן נעשו מבחני מיון למגמות. חלק מהתלמידים הלכו לריאלי, חלק להומני, חלק בחרו לכלכלת בית, חלק ללבורנטיות, וחלק למקצועות החשמל. כל אחד- והמגמה שבחר. אני בחרתי ללמוד לבורנטית תעשייתית, במקצוע זה נדרש ללמוד מספר סוגי כימיה, מתמטיקה, פיזיקה, אנגלית, וכמובן לימודי קודש.

סבתא מזל בזמן הלימודים

אחרי הלימודים (שהסתיימו בשעות מאוחרות: בין 6 ל- 7 בערב) מגיעים לארוחת ערב והמשך הכנת שיעורי הבית. כל אחד יושב במקום שונה כדי לא להפריע, לפעמים לומדים גם בקבוצות, שזו הייתה חוויה בפני עצמה, עזרנו אחד לשני! פעם בחודש, כולם היו מתרכזים בחדר האוכל ושם הסריטו סרט. ערב שבת בכפר היה מיוחד ומרגש, כולם בבית הכנסת, הבנים כולם חייבים בחולצות לבנות, הבנות לבושות בגדי שבת. חלק מהבגדים של הבנות נתפרו בכפר כאשר עליית הנוער דאגה לכך. לפני התפילה, אחת הבנות מדליקה נרות שבת, מברכת בקול, וכולם עונים 'אמן'. אחרי התפילה מנהל הכפר סיפר על פרשת השבוע, ותוך כדי הוא גם סיפר לנו על מהלך השבוע בחדשות. לאחר מכן כולם מגיעים לחדר האוכל, מוגשת ארוחת שבת עם שירים וסיפורים. בכל שבת, קבוצה אחראית על כל מהלך השבת – מכניסתה ועד יציאת שבת. הקבוצה אחראית לעריכת שולחנות, הגשה האוכל, פינוי וניקיון, תפילות בבית הכנסת.

אני בכפר הנוער

במוצאי שבת באופן קבוע התקיימו ריקודי עם עד השעה עשר וחצי , זה היה חלק מהווי של הכפר. רוב החגים נחגגו בכפר, למעט סוכות ופסח. יום העצמאות היה גם הוא יום מיוחד בכפר. נערכה תפילה חגיגית, ארוחת בוקר ויוצאים למסלול בארצנו. לכל קבוצה קראו על שם מקום בארץ. הקבוצה שלי נקראה "חברת ביריה". החברה כללה כיתות מקצועיות וכיתות עיוניות. הקשר החברתי היה מובנה מכל הבחינות, גם בעזרה בשיעורי בית, בהקשבה אחד לשני, בחוגים. בכל שבת היה שיעורי חברה עם המדריך ובדרך כלל היו חוויות וסיפורים מהשבוע החולף. המדריך שלנו היה ניצל שואה ודאג להעביר לנו את הסיפורים וכל מה שעבר עליו. ממנו שמעתי ולמדתי על השואה.

בסיום כיתה י"ב כל אחד חזר לחיק המשפחה, אם לחפש תעסוקה או דבר אחר, עד הגיוס. מאז, אנחנו בקשר, אם במפגשים וכמובן בווצאפ וטלפונים, אירועים. זו הייתה ילדותי היפה…

הזוית האישית

סבתא מזל השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדתה רעות. התכנית התקיימה בבית הספר מעלות משולם ברחובות, התשע"ט.