מאגר סיפורי מורשת

שמי דויד גרין, נולדתי בתאריך 16.5.1953 בחיפה.

ההורים שלי באו מלונדון, הם תמיד היו ציונים ורצו לעלות לישראל אחרי מלחמת העולם השנייה. אבא שלי קיבל הצעת עבודה בבית הספר הריאלי, וזה מה שגרם להם לעלות לישראל בתחילת שנות ה-50.

נולדתי בבית חולים עם מהות שנמצא ליד מלון דן כרמל של היום. את ילדותי ביליתי ברחוב רענן שבחיפה, סמוך לשכונת כבביר. כשהגעתי לכיתה ה', אבא שלי קיבל הצעת עבודה מטעם אונסקו להיות פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת מונרוביה בליבריה שבאפריקה, וכך נסענו הוריי, אני ושתי אחיותיי לאפריקה למשך שנתיים. למרות הזמן שעבר, אני זוכר את התקופה הזאת היטב, היינו כ-300 ישראלים בעיר מונרוביה כשמסביבינו משפחות מכל העולם: אמריקה, אנגליה, אוסטרליה, גרמניה, צרפת, הודו ואפילו ממדינות ערביות, שאיתן לא היו יחסים עם ישראל באותן שנים. בבית הספר הישראלי שם למדנו שלוש כיתות בחדר אחד, כשבכל כיתה שניים או שלושה תלמידים. השהות שלי באפריקה הייתה הזדמנות לראות נופים ומקומות שונים, אבל בעיקר להיחשף לאנשים ותרבויות מכל העולם, גם האפריקניים, גם האירופיים והאסייתים שבאו לעבוד.

בניית טיסנים 

מאז שהייתי ילד מאוד אהבתי לעשות עבודות יצירתיות בעץ, שהתפתח לכיוון בניית טיסנים. כשהגעתי בערך לגיל 14, כל העולם שלי הסתובב סביב בנייה והטסה של טיסנים. בתחילה טיסנים על מנוע גומי ואחר כך טיסנים על מנוע בערה פנינית (דו פעימתי). בשנת 1968 סבא שלי הביא לי מתנה – משדר רדיו לטיסנים שהיה כנראה אחד הראשונים בישראל באותה תקופה.

שירות צבאי

התגייסתי לצבא בשנת 1971 לקורס טיס. כשבעה חודשים לאחר התחלת הקורס, במהלך קורס צניחה, שברתי את הגב והייתי בגבס מסביב הגוף במשך ארבעה חודשים. לאחר שהחלמתי עברתי לגדנ"ע אוויר בתור מדריך במועדון בצלאל בהדר בחיפה. במועדון הייתי מדריך תלמידי תיכון כל ערב איך לבנות טיסנים ובקיץ תלמידי גדנ"ע אוויר היו הולכים לקורס דאייה, שם פגשתי את אשתי לעתיד.

לאחר שהשתחררתי מהצבא הלכתי ללמוד הנדסת חשמל בטכניון ומשם המשכתי לעבוד בחברת הייטק באזור חיפה. בשנת 2000 הקמתי חברה לתשבצים לוגיים לדוגמה: סודוקו, שחור ופתור וכדומה. בתחילה סיפקנו תשבצים עבור חברות בכל העולם ולאחר מכן פיתחנו אפליקציות למחשב ולטלפון.

את אשתי, כאמור, הכרתי בזמן שירותי הצבאי, אני הייתי מדריך בגדנ"ע אוויר ואשתי הייתה חניכה. במהלך השנים נולדו לנו ארבעה ילדים וחמישה נכדים. אנחנו כל המשפחה אוהבים לבלות ולטוס לכל מיני מקומות בעולם ושם לטייל ולבקר במסעדות, ללון כולם ביחד בבית מלון. בנוסף באירועים אלו באופן קבוע אנו פוגשים את בני הילדים והנכדים שלא יוצא לנו לפגוש אותם הרבה, מכיוון שהם גרים בארצות הברית.

זכרונות מאפריקה

הזוית האישית

אריאל: נהניתי מהתהליך ומהזמן איכות עם סבא וסבתא, היה מעניין לגלות דברים על סבא שלא ידעתי לפני לדוגמה: איך פגש את סבתא.

סבא דיויד: הייתה לנו הזדמנות לגלות את הסקרנות של אריאל, הנכונות שלו לעזור לנו להתמצא. זמן איכות רק עם נכד אחד הייתה חוויה מקרבת מאוד.