מאגר סיפורי מורשת

שמי איתן פרל, נולדתי בתאריך 29.9.1953 בחיפה. קראו לי איתן, אבל בהתחלה רצו לקרוא לי יהושע ואחותי הגדולה אסתר התעקשה על השם איתן, היא הסבירה כי חששה שיקראו לי "יהושע הפרוע".

לאבי קראו יששכר, הוא נולד בצ'כוסלובקיה ואמי פרידה נולדה בפולניה. אבי עבד בחנות בעיר ברטיסלבה. יום אחד ניגש אליו בעל החנות ואמר לו שהוא חייב לעלות לארץ ישראל, כי הוא צופה שתהיה סכנה ליהודים באירופה ואף שילם לו על כרטיס ההפלגה. אבי הגיע לארץ בעלייה "בלתי לגלית", כלומר בלתי חוקית מבחינת האנגלים (בעלי המנדט על ארץ ישראל באותה תקופה).

ילדותי עברה עליי במה שהיה אז מרכז החיים של חיפה – רחוב החלוץ פינת הנביאים. באזור הזה היו כעשרה בתי קולנוע וקרוב לעשר חנויות פלאפל, לכן כמעט כל אנשי חיפה והסביבה היו מבלים באזור וכך היה לי מאוד מעניין.

הכרות ונישואים

הכרתי את אשתי זהבה במועדון ריקודים בחיפה בזמן שהייתי חייל. זהבה למדה באותו הזמן הוראה. לאחר כשנה וחצי התחתנו כאשר שנינו היינו סביב גיל 22.

חתמתי לשירות קבע של שלוש שנים, כי באותה תקופה מי שחתם לשלוש שנים קיבל מענק שהספיק לקנית שליש דירה של זוגות צעירים. דירות אלו היו קטנות ורק באזורים מסוימים שאותם רצתה הממשלה לפתח. במקרה זה – בקריית ים.

התחלתי לעבוד בבנק דיסקונט, אשתי לימדה בבית ספר בקריית ים. באותה תקופה נולד עמית. לאחר כשנתיים עברנו דירה לחיפה כדי להיות קרובים להורים של אשתי וכמובן להיעזר בשירותי ה"בייבי סיטר" שלהם. בתקופה זו נולדה קרן, אימא של נועם (הנכד המתעד). לאחר כארבע שנים החלטנו לעבור לקיבוץ, כדי שהילדים יחיו בסביבה טובה ויקבלו חינוך טוב. זהבה הייתה שם מורה שכירה. לאחר חמש שנים עברנו לגור בגבעת אלה. בתקופה זו נולדו לי חמישה נכדים חמודים.

סיפורה של תמונה – משפחת פרל בטבע

התמונה צולמה בחיפה מאחורי בית המשפט. לפי הרקע לא ניתן לדעת על התקופה שבה צולמה התמונה. התמונה צולמה בילדותי, בקיץ 1957 בבוקר. התקופה הייתה שקטה, לאחר מלחמת סיני, זו היתה תקופת הצנע. הדמויות המצולמות הן אבי, אמי, אני ואחיותיי. צילם את התמונה צלם מקצועי, הוא צילם לפי בקשתנו עבור משפחתי. הדמויות לבושות בבגדי אותה התקופה. אם אני ונכדי היינו צריכים לתת לתמונה שם – אז היינו קוראים לה "משפחת פרל בטבע". נכדי למד מהמשימה שבאותה תקופה משפחתי לא הייתה עשירה, ולי עלו זכרונות ילדות.

חפץ יקר ללבי – פנקס זכרונות

אני זוכר שבילדותי, כשהייתי בן 12, הכנתי כמו כל ילדי הכיתה פנקס זכרונות. קישטתי אותו בריקוע של נחושת שאותו הכנתי. העברתי את החפץ בין התלמידים וכל תלמיד כתב לי על דף ברכה, ובקצה הדף רשם סוד וקיפל את קצה הדף. בין הסודות רשמו מילים כמו: "אני אוהב אותך", או שם הכותב, או הלצה ועוד דברים. שמרתי את הפנקס בביתי עד היום. הפנקס מזכיר לי שנים יפות וחברים נחמדים.

פנקס הזכרונות של סבא

הזוית האישית

נועם הנכד המתעד: נהניתי מאוד לעבוד עם סבי, למדתי עליו דברים חדשים שלא ידעתי קודם לכן, כמו שהוריו רצו לקרוא לו יהושע.