מאגר סיפורי מורשת

שמי צביה קוצר, נולדתי בראשון לציון ואני מתגוררת בה כל שנותי. ראשון לציון נוסדה בשנת 1882 כמושבה חקלאית והוכרזה כעיר בשנת 1950. מאז ועד היום חלו שינויים רבים בעיר וכיום היא העיר הרביעית בגודל אוכלוסייתה בארץ.

אספר מעט על ילדותי, דברים שעד היום חקוקים בזיכרוני. "גן המושבה" (כיום גן העיר): מדי שבת התכנסו הורים וילדיהם בשדרת הדקלים אשר ננטעה בעזרתו של הברון רוטשילד. היה זה זמן של שיחות ועידכונים. אנחנו הילדים, שנמאס לנו משיחות המבוגרים, היינו רצים אל פינת המשחקים שבמרכזו היה סוס ברזל ענק, עליו אהבנו לטפס "ולדהור" כמה שיותר רחוק. גם פינת החי הייתה מאוד מסקרנת למרות שהיו בה מעט בעלי חיים וריח…

סבתא צביה בגיל שנה

מדי פעם היה מגיע לגן צלם שצילם את המשפחות. התמונות האלו נשמרות אצלי כזיכרון מהילדות.

למדתי בבית- ספר היסודי "חביב", שהוא בית הספר העברי הראשון בעולם.

אימא שלי, שתמר היא הנינה שלה, עלתה לארץ עם קום המדינה ולמדה גם היא ב"חביב". כשבגרתי למדתי חינוך ונהניתי להיות גננת של הרבה ילדים.

יש לי ולסבא של תמר, דוד, ארבעה נכדים: שלוש נכדות מקסימות – תמר הבכורה, הדס ונעמה מבתנו חני, ונכד – אלון – מבתנו אורית הצעירה.

אנחנו מאוד אוהבים וגאים בכולם, נהנים להיות איתם ותמיד מתגעגעים.

הזוית האישית

הנכדה תמר: היה לי מאוד כיף להקשיב לסבתא שלי.

סבתא צביה: כל רגע עם תמר היא חוויה בשבילי.