מאגר סיפורי מורשת

שמי זהר פנגס טל, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי השנה יחד עם סבתא שלי, הדס טל. במפגשים סיפרה לי סבתא סיפורים על ילדותה. בחרנו להעלות ולתעד פרק מילדותה העוסק בנושא הלינה המשותפת בקיבוץ.

סבתא הדס מספרת:

שמי הדס טל, הורי, אשר ורות גולדשמידט נולדו בגרמניה ועלו לישראל לאחר נישואיהם בשנת 1932, והתיישבו ישר בקיבוץ נען. הם היו בין המתיישיבים הראשונים בקיבוץ הצעיר, שנוסד באוקטובר 1930, על ידי חניכי הנוער העובד מקבוצת "הבציר" ברחובות.

נולדתי בקיבוץ נען, וגדלתי בחינוך משותף עם קבוצת ילדים איתם נולדתי ובגרתי. בכל השנים חיינו היו משותפים החל משינה בבית ילדים, לימודים עם אותם ילדים מכיתה א' עד י"ב. דרכנו נפרדו רק עם הגיוס לצה"ל. בבית הילדים ישנו, אכלנו ולמדנו.

 סבתא הדס בילדותה בקיבוץ נען

לינה משותפת

"לינה משותפת הייתה שיטת חינוך וגידול ילדים, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים בארץ ישראל עד שנות ה-80. בלינה המשותפת, ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי. ברוב הקיבוצים המשיכו ללון במשותף עד ההתגייסות לצבא". (ויקיפדיה)

יומנו החל כשכולנו משקימים קום בעזרת המטפלות ולאחר מכן מתכוננים לארוחת הבוקר, שגם היא הייתה משותפת, כמובן. לאחר ארוחת הבוקר, הוטלו עלינו משימות עבודה, לכל קבוצת גיל משימה בהתאם לגילנו. כמן כן  נבנתה מערכת שיעורים שהותאמה בין משרד החינוך להורי הקיבוץ. ערך העבודה הוטבע בנו כבר מגיל צעיר, בכיתה ז' למשל עבדנו כל יום שעתיים אחרי שעות הלימודים.

את ההורים פגשנו למעשה בין 16:00 ל-19:00. זו הייתה השעה של ארוחת הערב המשותפת. לאחר באו ההורים להשכיב אותנו לשנת הלילה. בזה תם תפקידם בסדר היום.

הזוית האישית

זהר: היה ממש כיף לעבוד ביחד עם סבתא וללמוד על ילדותה בקיבוץ ובמיוחד על שיטת החינוך וגידול הילדים, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים בארץ ישראל.