מאגר סיפורי מורשת

שמי יהונתן יסעור. גדלתי בקיבוץ מענית אשר בשומרון. נולדתי בשנת 1948, חודש לפני ההכרזה על הקמת המדינה, בבית היולדות חדרה. עם שובה של אימא הביתה, ישר נכנסתי לבית התינוקות ואימא הגיעה רק לצורך הנקה ולשעת הורות.

עם ההכרזה על מדינת ישראל נפתחה מלחמת השחרור והחלה התקפה של צבאות עיראק על הקיבוץ. התינוקות והנשים פונו ממחנה הקיבוץ לפרדס חנה והגברים נשארו להגן על הקיבוץ ולעבוד ענפי החקלאות. מבית התינוקות עברתי לפעוטון של ארבעה עד שישה פעוטות, מה שנקרא "השישייה".

לקראת גן הילדים איחדו שלוש שישיות לכיתת גן אשר המשיכה לבית הספר. בבית הספר היסודי חיינו כיחד כבחיי פנימייה, הכללה חדרי שינה, מקלחת ושירותים, חדר אוכל וכיתת ללימודים. בבית זה חיינו 24 שעות, שבעה ימים בשבוע. כבר בגיל זה שובצנו לעבודה, שבוע אחד ניקיון בית הילדים ושבוע במשק החי. לבית ההורים הלכנו כל יום בין ארבע לשש וחצי אחר הצהרים ובשבתות.

חבריי ואני במשק החי בבית הספר היסודי

את בית הספר התיכון עברתי במוסד החינוכי "מבואות עירון" בקיבוץ עין שמר, גם שם בתנאי פנימייה. בגיל זה כבר יצאנו לעבודה בענפי המשק השונים, כמו פינת החי והגינון של המוסד החינוכי. לאחר סיום הלימודים התגייסתי לצבא לחיל האוויר, לקורס טייס. למדתי לטוס על פייפר, אך לאחר צ'ק 10 החליטו שלא אהיה טייס. נשארתי בחיל האוויר ביחידה בקרה אווירית.

עם שחרורי מהצבא התחלתי לעבוד כמנהל בחברת "סברינה", מפעלי טקסטיל. בחברה עבדתי כעשר שנים ועוד כחמש שנים בחברת ניהלתי בחברת טקסטיל אחרת. לאחר 15 שנה בתחום הטקסטיל עבדתי עם הורי אשתי בחנות מזון שלהם. בשנת 1998 השתלבתי ברשימת מר"צ למועצת העיר הרצליה וזכינו להוביל את המועצה עם ראש העיריה, הסיעה שלנו מנתה שמונה חברי מועצה.

את סבתא הכרתי באמצעות חברה לעבודה שאחותה הכירה את סבתא והן תיאמו ביננו מפגש, והשאר – היסטוריה. גרנו ברמת אביב ובשנת 1983 עברנו להרצליה, ומאז אנחנו פה. הבת הגדולה, אימא של עופרי, למדה בבית ספר אלון וכך גם אחותה הצעירה. עופרי ואחיה ממשיכים את המסורת של לימודים בבית הספר "אלון".

מוניתי לסגן ראש העיריה בשנת 1998, וכיהנתי בתפקיד במשך 15 שנה עד 2012. בחודש דצמבר 2012 נבחרתי לכהן כראש העיריה בעקבות עזיבתה של ראשת העיר לטובת חברות בכנסת. הכהונה ארכה שנה אחת, עד לבחירות 2013. המשכתי לכהן כחבר מועצת העיר הרצליה עד חודש יוני 2022, וכך השלמתי 25 שנה כשליח ציבור במועצת העיר הרצליה.

בשנת 2013, עם סיום כהונתי פרשתי לפנסיה. גם בזמן הפנסיה אני מוצא זמן לתרום לקהילה, התנדבתי מספר שנים בעמותת נגישות ישראל, וכעת אני נשיא ארגון "רוטרי" במועדון הרצליה.

הזוית האישית

סבא יהונתן: החוויה שלי הייתה היכרות מעמיקה יותר עם הנכדה עופרי בבית של לימודים ועבודה משותפת אל רובד שלא נחשפים אליו בחיי היום יום של סבא ונכדה.

עופרי: נהניתי לעבוד עם סבא שלי ולמדתי הרבה על ילדותו ועל הקיבוץ. למדתי עוד דברים שלא ידעתי עליהם והכרתי יותר את סבא שלי.

יהונתן יסעור תרם סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקישור: הילדות בקיבוץ