מאגר סיפורי מורשת

 ילדות

נולדתי בגיאורגיה בעיירה "מושב" שנקראת קולאשי בשנת 1953. הוריי סיפרו שביום היוולדי ירד שלג בכמויות, עד כדי כך שהבית היה מכוסה בשלושה מטרים של שלג. נולדתי לאימא מרים ואבא סימון, אני הוא האח הרביעי מתוך שבעה אחים: נלי, מלכה, נונה, משה (אני), רבקה, אבי וצילה וכמובן שלא נשכח את הכלב שלי שוריק שגם היה חלק מהמשפחה. לכל אחד מאיתנו יש שם גאורגי, שמם הגאורגי הוא נליקו, רוסיקו, נונה, מושיה (אני), ריוקה, אצ'יטו וציה. כילד הייתי הכי קשור לאחותי רבקה.

ביתי בגאורגיה היה בית גדול מעץ בעל שתי קומות ותשעה חדרים. לכל אח ואחות היה חדר משלו ובנוסף חדר להוריי, וחדר לסבתא סוניה וסבא מנשה, סבים מצד אבא. לדעתי אני הייתי הנכד האהוב על סבא וסבתא שלי. כילד קטן אהבתי  לישון איתם, בין שניהם.

באותם זמנים גן לא היה מושג מוכר לכן כל אחד גדל בביתו עם משפחתו עד גיל בית הספר. אמי עסקה המון בעבודה בכדי לפרנס את הבית ואבי היה שתיין ולא כל כך פרנס את הבית, מה שהקשה על המצב הכלכלי שלנו, לכן סבא וסבתא שלי גידלו אותנו.

הרגעים הכי זכורים לי באותם הימים הם משחקי המחבואים שאני ואחיי היינו משחקים. ביתנו היה מאד גדול כך שהיה קל למצוא בו מקום מחבוא אך משום מה תמיד היו מגלים היכן אני.

אני זוכר שעזרתי רבות לאמי בעבודתה. לכל בית במושב הייתה אדמה משלו, באדמה שלנו גידלנו עצי תפוח, אגסים, זית גפן ועוד וגם גידולי שדה: תירס, מלפפונים, עגבניות ודלעת. היו לנו פרות שמהן היינו חולבים ואמי הייתה מכינה גבינות. היא הייתה ידועה בזכות הכנת הגבינה הגאורגית שכולם אהבו ושמה סולוגני. בנוסף היא גם מכרה חלק מהפירות והירקות שגידלנו. אהבתי לעזור גם במכירות וגם בהכנת הגבינות למרות שלא תמיד  לקחו זאת ברצינות, בכל זאת הייתי ילד קטן.

הגיעו ימי בית הספר שלא הכי אהבתי. הייתי ילד טוב שלא מפריע אך מבחינת ציונים די בינוני. הציונים נעו ביו 1-5 אני הייתי מאלה שהיו מקבלים לרוב 3. המורים אהבו אותי בגלל שלא הפרעתי בשיעורים. היה לי חבר טוב בשם יעקוב שהוא היה החכם של הבית ספר ולא אשקר שלפעמים קינאתי בחוכמתו, אבל תמיד פרגנתי לו.

אחרי שעות בית הספר עסקתי פחות בלימודים, ויותר במשחקים עם חבריי למושב, שלום וסלומון. שיחקנו בגולות אך עוד לא היו גולות לכן שיחקנו עם אגוזים. במשחק זה הייתי די טוב לעומת מחבואים, בנוסף לכך תמיד אהבנו לשחק כדורגל יחד.

לעומת תחום הלימודים הייתי טוב במיוחד בשיעורי ספורט. בכל תחרות ריצה אפשרית בבית הספר ניצחתי בנוסף, בכדורגל, הייתי מאוד טוב בתור שוער. בעקבות כישרון הריצה שבה זכיתי במקום השלישי,  למרות שכיוונתי לנצח ולהיות הראשון.  בית הספר רשם אותי לתחרות ריצה של כל המושב. הייתי בן אחת עשרה.

בגיל שש עשרה עזבתי את בית הספר בכדי לעזור בפרנסת הבית. המצב הכלכלי של משפחתי לא היה הכי טוב לכן הצעתי שאעזור. עזרתי בשטחי החקלאות שלנו  ועשיתי זאת בצורה טובה ויעילה. דוד שלי ששמו היה משיח, אח של אמי, שילב אותי בעבודה בבית החרושת שהיה לו עם ארבעה חברים  שותפים שלו. היה זה מפעל לייצור נעלי ספורט ומגפיים. כאשר המשאיות שאוספות את הסחורה היו מגיעות תמיד התנדבתי לעזור להם להעלות את הסחורה על המשאיות ואז  הייתי מקבל טיפ.

עבודה נוספת שעבדתי בה הייתה סבלות, נשיאה והעברה של משאות כבדים. ניסיתי כמה שיותר לעזור למשפחתי במצב הכלכלי ועזרתי כדי שהמצב יהיה פחות או יותר מאוזן. בשעות הפנאי, אחרי סיום העבודות, חבריי ואני וחבריי נהגנו ללכת למסעדות, בעיקר מסעדה יהודית שהייתה אהובה עלינו, "חיפה". זו הייתה ילדותי, כמו בסרטים של פעם.

חג פורים 

חגיגת חג הפורים בילדותי הייתה קצת שונה. לא נהגנו להתחפש אלא לקראת כל חג לבשנו בגדים חגיגיים, גם לחג הפורים. כילד אהבתי את חג הפורים  כיוון שתמיד אהבתי את סיפור מגילת אסתר.

אמנם גרתי בגאורגיה, אבל בתור משפחה יהודייה אף פעם לא העברנו את פורים ללא קריאת מגילת אסתר. המשפחה שלי הייתה לרב המשפחה המארחת ותמיד ידענו להתארגן בהתאם. אני זוכר שהתפקיד העיקרי שלי היה לעזור לאימא בהכנת מטעמים לחג. המאכל האהוב עליי היה עוגה עם קרם תותים שאימא שלי אהבה להכין לחג הפורים. לפני שהאורחים הגיעו תמיד דאגנו לארגן ולסדר את הבית לקראת החג, קישטנו את הבית ואת החצר בכל מיני קישוטים שהכנו מצמחים ומעצים.

כשהמשפחה הייתה מגיעה הדבר הראשון שהיינו מתחילים בו היה קריאת המגילה, החלק שהכי אהבתי ושאני אוהב עד היום, למרות שלא כל כך ידענו עברית  ניסינו לקרוא את הכל בעברית. לאחר קריאת המגילה כל המשפחה אכלה את ארוחת החג שאמי הכינה והיינו שרים שירי חג בגאורגית. לאחר מכן אנחנו, הילדים, היינו ממחיזים קטע ממגילת אסתר, כל שנה קטע אחר.  דבר זה הפך להיות מנהג משפחתי אצלנו. אני זוכר שלמרות ששיחקתי את מרדכי בצורה מעולה אחי התלונן שהוא זה שרוצה להיות מרדכי ואני בתור אח גדול הייתי חייב לוותר לו. בסופו של דבר שיחקתי את אחשוורוש. למרות שלא אהבתי אותו אך זה היה נורא מצחיק לשחק את דמותו.

לסיכום, פורים הייתה חוויה גדולה עבורי בילדות, המטעמים, ההצגות, קריאת מגילת אסתר הם דברים בלתי נשכחים עבורי בתור ילד. אני מנסה ואנסה להמשיך ולהעביר את מנהגיי לצאצאי.

חפץ

כשהייתי בן חמש בערך פחדתי לישון לבד, השקט בחדר החשוך תמיד הפחיד אותי. לילה אחד בכיתי באמצע הלילה וסבתא שלי שמעה אותי וישר באה לעזרתי. בתחילה היא חשבה שאני בוכה רק כי אני רוצה תשומת לב אבל הסברתי לה שאני נורא מפחד בלילות. היה לה רעיון מעולה ולכן היא לקחה אותי לבית העץ בחצר, שם היו חומרי התפירה והסריגה שלה. היא אמרה לי שאני והיא נכין עכשיו, ברגע זה, את הבובה הכי יפה שתלווה אותי בלילות ושאתה אני לא אפחד לעולם ומאוד האמנתי לה.

להלזה, אותה בובה שנכין "תציל" אני בחרתי את הצבעים, כחול, ירוק וסגול ושלושה כפתורים צהובים ואיתם היא תפרה. סבתא שלי ישבה איתי כל הלילה וכמה ימים נוספים כדי שהבובה תהיה מוכנה ואיכותית. לאחר כמה ימי עבודה סיימנו את ההכנות של הבובה וממש התרגשתי. הבובה הייתה בצורה של דובי ובילדותי הוא ליווה אותי כל לילה ואני ממש האמנתי שהוא יכול לעזור לי לישון, והוא באמת עזר. את הדובי שליווה אותי נתתי לבתי הבכורה, אתי, והיא העבירה אותו לנכדתי הראשונה נוי ואותה הדובי ליווה הרבה זמן. לצערי הרב הדובי אבד ואף אחד לא מוצא אותו אך תמיד אזכור את היום שסבתא שלי הכינה לי אותו.

תקופת הקורונה / בריאות

תקופת הקורונה אכן לא קלה, אך אני שומר על עצמי ונזהר ויהיה בסדר. בילדותי היו מספיק רופאים תמיד היה רופא לעזרה כשצריך, אבל בית חולים היה רק אחד בכל הכפר. בעת מחלה לרוב סבתא שלי  טיפלה בי  עם תרופות מסוימות, אפשר להגדיר את זה כ"תרופות סבתא" אבל מידי פעם, לפי המצב, היינו הולכים גם לבית החולים.. שם היו משכיבים אותי במיטה ומתחילים לבדוק אותי ולשאול שאלות כמו האם אכלתי משהו מסוים לפני שהתחלתי להרגיש לא טוב, האם קיבלתי מכה מסוימת ועוד.

תרופות הסבתא שהיינו משתמשים בהם בעיקר היו חליטת תה עם ג'ינג'ר ולימון מהגינה, גרגור מים עם מלח, סבתא שלי האמינה שזה מטפל בדלקות גרון ודלקות חניכיים, מרק עוף לטיפול בצינון, כורכום לטיפול בפצע פתוח ועוד.

זיכרון ילדות שלי שקשור לבריאות הוא הייתי ילד מאוד שובב לכן תמיד היו מוצאים אצלי מכה יבשה או פצע פתוח כזה או אחר. סבתא שלי תמיד הייתה מטפלת בי עם תרופות ומשחות מיוחדות שהיא הכינה.

הזוית האישית

ליאל: היה לי מדהים לעבוד ולצבור מידע על סבא שלי גיליתי דברים, תכונות, וסיפורים שלא ידעתי עליו. כפי שזה נראה גם סבא נהנה מאוד מהתהליך ושמח לשתף חלק מסיפורי ילדותו. החוויה בקשר הרב דורי מדהימה ושמחתי ללמוד דברים חדשים.