מאגר סיפורי מורשת

שמי סימון אורנשטיין, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי תמר, במסגרתה אנו מתעדות סיפור מחיי במאגר המורשת של התכנית.

כשהייתי בת שנה וחצי, ההורים שלי החליטו לעבור מהולנד לנורווגיה. הגענו לעיר קטנה עם מעט אנשים באמצע היער. היה לנו בית מעץ בלי מים זורמים ובלי שירותים, הכל היה בחוץ. היינו צריכים להוציא מים מבאר. לא היה גן או בית ספר שם, והייתי לפעמים מטיילת ביער ואם הייתי נאבדת – אז אנשים היו מחזירים אותי הביתה כי הם ידעו מאיפה אני.

לא היו שם מקלחות מסודרות, הייתה גיגית מעץ שהיו שמים בה מים ומכניסים אליה את הילדילדה. אבא שלי היה מספר אותנו מכיוון שלא היה שם ספר או מספרה. בגלל שלא הייתה שם מכולת, אז אבא שלי או אימא שלי היו נוסעים כל כמה ימים לכפר סמוך בו הייתה מכולת. אימא שלי הייתה מכינה ריבה מפירות שהיינו קוטפים ביער, כמו תות שדה או פטל. אימא שלי הייתה מגדלת בגינה שלנו ירקות כדי שנוכל לאכול אותם ולחם היא הייתה אופה לבד עם תנור קטן שהיה לה.

בגלל שלא היו טלפונים, טבלטים או מחשבים, היינו צריכים לכתוב מכתבים ולנסוע לדואר, שהיה מאוד רחוק, כדי לשלוח אותם. גם לקח המון זמן עד שהגיע מכתב חזרה. בסופו של דבר חזרנו להולנד כשהייתי בת חמש וחצי, כי גם היה לי קשה ללמוד את השפה וגם בגלל שלאבא שלי לא הייתה שם עבודה.

הזוית האישית

סבתא סימון: היה לי כיף להגיע לכאן ולהיות יחד עם הנכדה שלי.

תמר הנכדה המתעדת: היה לי ממש כיף ומעניין לראות מה שסבתא שלי מביאה אל הכיתה ומה עבר עליה בילדות.