מאגר סיפורי מורשת

שמי שלומית מילויצקי, נולדתי בתאריך 25.8.1958, בישראל. הוריי הגיעו לנווה מונוסון כזוג צעיר, רכשו בית (לא היה ביכולתם לרכוש דירה בחולון). גדלתי והתחנכתי בנווה מונוסון, מקום קסום של ילדות מאושרת. עזבתי את נווה מונוסון כאשר התגייסתי לצבא.

אמי, שרה סלונימסקי גורליצקי ז"ל, ילידת פולין, עלתה לארץ מפולין בהיותה בת שש עם הוריה ואחותה בתחילת שנת 1939, ובכך ניצלו חייהם מהמלחמה הנוראה. אבי, ירחמיאל סלונימסקי ז"ל, עלה עם הוריו ואחותו מרוסיה אחרי המלחמה.

הוריי שניהם שירתו בצה"ל, אמי שירתה בגבעתי, אהבה את שירותה הצבאי והייתה גאה מאוד להיות חלק מהמערך הביטחוני. אבי אף הוא שירת בצה"ל, נלחם ונפצע במלחמת העצמאות בקרב על משטרת עירק סווידאן, וברח מבית החולים כדי להמשיך ולהשתתף בלחימה.

בשנת 1962, בהיותי בת ארבע, נולד אחי אורי משה, ואבי עזב את הבית. נשארנו משפחה קטנה בת שלוש נפשות, אך משפחה מאושרת, הודות לאימא שלי, שדאגה שלא נחוש כל מחסור.

גן הילדים בו התחנכתי היה "גן נעמי", הגן המיתולוגי בנווה מונוסון. ראוי לציין כי בנווה מונוסון בעת ההיא לא היו הרבה ילדים, כיתה אחת בכל שכבה, על כן היינו מאוד קרובים ומגובשים וחוויות הילדות היו משותפות לכולנו. בסיום הגן, עלינו כולנו לכיתה א' בבית הספר היסודי "אורנים" ביישוב. לא היתה חטיבת ביניים, ולכן סיימנו בכיתה ח'. שנים אלה היו שנים מאושרות, חלקנו חוויות משותפות, כמו חוג ריקודי עם בכל יום חמישי, פעילות בצופים בכל מוצ"ש בשבט "מכבים".

בניוה מונוסון הייתה צרכנייה, סניף דואר בהנהלתה הקשוחה של גברת מרים, בית תרבות בו קיימנו טקסים, חגיגות וחגים. הספריה היתה על גג בית התרבות. פעם בשבוע קנינו פלאפל טעים אצל משפחת אהרון, אשר מכרה ממטבח ביתה. אלה היו חוויות הילדות שלי, ילדות פשוטה של משחקי קלאס וחבל. לקראת ל"ג בעומר היינו מתאספים, גוררים קרשים לוואדי אשר בקצה השכונה, ומתאמצים להישאר ערים כל הלילה. היה לנו גן שעשועים אחד עם מספר מועט של מיתקנים, והיינו מאושרים שם. כולם הכירו את המשפחות של כולם, ולמעשה היינו משפחה אחת גדולה.

אמי הייתה והינה דמות משמעותית בחיי ,דוגמא ומופת לאישה חכמה, טובה ותומכת, פמיניסטית אשר הקדימה את זמנה והייתה לאם יחידנית בעידן שהמילה "גרושה" הייתה מילת גנאי.

סבא וסבתא שלי התגוררו אף הם בנווה מונוסון (הורי-אבי). לא היה קשר מיוחד עימם. לעומת זאת, סבא וסבתא מצד אמי היו נוכחים מאוד בחיינו. ציפיתי בכיליון עיניים לביקורה של סבתא רחל שלי, שהגיעה בשני אוטובוסים לבקר אותנו. תמיד בסלים מלאים כל טוב, פינוקים והרבה אהבה.

סיימתי את בית הספר היסודי והמשכתי ל"תיכון מקיף יהוד", במגמה הומנית. שנות התיכון היו שנים יפות ומאושרות, מפגש עם ילדים מכל האזור, מעגל החברים הלך וגדל ואני הייתי מאושרת. בסיום התיכון עבדתי כדי לחסוך כסף, וציפיתי בכליון עיניים לגיוס לצה"ל.

הגיוס היה ארוע מכונן ומשמעותי. הרגשתי שאני תורמת למדינה, ונוטלת חלק בדבר חשוב כמו צה"ל. המדים היו עבורי ייצוג מושלם והעניקו ערך של ישראליות וציונות טהורה. סיימתי קורס צפ"טיות (מפעיל/ה תקשורת נתונים והצפנה) והוצבתי בבסיס חיל האוויר בתל נוף.

לקראת סיום השירות הכרתי את פול באמצעות חבר משותף. הוא מצא חן בעיניי מיד, וידעתי שהוא יהיה האיש שלי. בתאריך 17.4.1978 נישאנו בבית הכנסת בנווה מונוסון, חתונה צנועה עם הרבה חברים ומשפחה. את חיינו המשותפים התחלנו בדירה צנועה בקריית אונו, ולא הייתה מאושרת ממני. פול היה סטודנט למנהל בתי מלון והחל את קריירת המלונאות שלו, שלימים הפכה למפוארת ורבת עשייה. כעבור שנתיים באותו תאריך בדיוק נולד בננו הבכור עומר. הייתי אימא צעירה וגאה, והחיים נראו מבטיחים.

הוריו של פול, סבא וסבתא של עומר (מיוויס ואהרון מילויצקי ז"ל) נסעו לדרום אפריקה והתגוררו שם. נסענו לבקר אותם עם עומר התינוק. נגלה לי עולם חדש, מדינה חדשה, ואני רציתי להישאר שם. וכך היה, נשארנו בדרום אפריקה כשש שנים. בשנת 1982 נולדה לנו תינוקת וקראנו לה מאיה רחל. אהבנו מאוד את השיר של שלום חנוך "מאיה" והיה ברור שזה יהיה שמה. הוספנו את השם רחל על שם הסבתות של שנינו. החיים בדרום אפריקה היו חיים נוחים וטובים, אולם היה ברור לי שחינוך – ילדיי יקבלו רק בארץ.

כך חזרנו לארץ בשנת 1986, רכשנו דירה חדשה ועומר צעד לכיתה א' בבית הספר היסודי בנווה עוז, בפתח תקווה. מאיה הלכה לגן הילדים, ואני התחלתי את עבודתי בחברת "אל על", שם עבדתי כשלושים וארבע שנים. כעבור שנתיים עברנו לגור בגני תקווה, ומאז ועד היום אנו מתגוררים שם. עומר ומאיה השתלבו במסגרות בית הספר, צופים, חוגים, חברים, והרבה נסיעות לחו"ל.

בשנת 1988 נפטר אבי (ירחמיאל סולל ז"ל). התחלתי את לימודיי האקדמיים, סיימתי תואר שני בלימודי דמוקרטיה, והמשכתי בלימודי התואר השלישי בהיסטוריה באוניברסיטת בר אילן. עומר נישא לדפנה ב- 2008, ובשנת 2010 נולדה נכדתי הבכורה שחר. מאיה פגשה את רון אהרון יקר, ובשנת 2011 באו בברית הנישואין. המשפחה התרחבה, חתן וכלה נוספו למשפחה, נכדה חדשה והיינו מאושרים. למאיה ורון נולדה בת בכורה העונה לשם מיקה יקר, תינוקת מתוקה יפהפיה (שמה ניתן לה בעקבות השיר "מיקה שלי" של יאיר רוזנבלום) ולא הייתה מאושרת ממני עם שתי נכדות מהממות. באותה השנה נולד לעומר ודפנה בן איתן, וכבר היו שלושה נכדים במשפחה. בשנת 2016 התווספו למשפחה בן יקר, אייל מילויצקי, 2018 נולד תומר יקר, ובשנת 2023 נולדה דניאלה מילויצקי. התברכנו בשבעה נכדים מקסימים אשר ממלאים את חיינו באושר גדול, שמחה והרבה אהבה.

נכדיי האהובים הם חלק ממני, ואני משמעותית בחייהם, מעורבת ולא מתערבת. אני נוכחת בחייהם, לא רק במובן הטכני, אלא מגלה עניין ומעורבות בחייהם, שואלת, מתעניינת ונוטלת חלק פעיל בגידולם ובתחומי ההתעניינות שלהם.

בשנת 2022 הלכה אמי האהובה לעולמה. היה זה משבר עמוק וכאב שקשה להתרומם ממנו. היא השאירה מאחוריה מורשת נפלאה, משפחה יפה, חכמת חיים, ידע והתבוננות חכמה ובריאה על החיים. אני ממשיכה את דרכה ופועלת בהשראתה בתפקיד המשמעותי של סבתא המלכדת סביבה את המשפחה, תומכת, מעודדת ונמצאת שם תמיד.

כשמיקה פנתה אליי והציע לי להשתתף יחד איתה בתכנית "הקשר הרב דורי" נענתי בשמחה. זוהי תכנית מבורכת, חשובה וערכית של שימור ותיעוד, בונה ומחזקת קשר בין הדור השלישי והצעירים, חושפת אותם לסיפורי מורשת משפחתית, מייצרת זמן איכות בין סבתא ונכדה, ואני רואה זכות גדולה להשתתף בתכנית. אני רוצה להביע תודה והערכה עצומה לבית הספר "ממלכתי א" הוד השרון, למנהלת בית הספר ולמחנכת כיתה ה' 1, הגברת לימור נצר.

הזוית האישית

סבתא שלומית: זו הייתה חוויה משותפת לי ולמיקה נכדתי האהובה, חוויה מעצימה ומרגשת, זמן איכות משותף, חיזוק הקשר בינינו וחשיפה לדור הצעיר ולעולם התוכן שלהם.

מיקה הנכדה המתעדת: נהניתי מחוויה משותפת עם סבתא שלומית, לשמוע את הסיפורים על הילדות שלה, ולגלות דברים מעניינים על המשפחה שלנו.