מאגר סיפורי מורשת

שמי מימי. את שמי קיבלתי על שם סבתי ז"ל מצד אבי הכינוי ושם החיבה שלי הוא מאמי שם משפחתי לאחר הנישואים הוא אלגרבלי. הקודם עמרה המשמעות של עמרה זה שפע.

נולדתי במרוקו בתאריך 20.4.1945.

אני הילדה האמצעית מתוך שבעה ילדים שלושה לפני שלושה אחרי. בגלל שמי שהוא על שם סבתי, קיבלתי יחס חם יותר ופינוקים בסתר. להורי היו שבעה ילדים, חמישה בנים ושתי בנות הינו תמיד מלוכדים שלושת הבנים האחרונים שירתו ביחד בצבא היום כולם נשואים הורי זכו ל- 31 נכדים ו-41 נינים ועוד 2 בני נינים.

גדלתי במרקש עיר בירה דרומית של מרוקו. פעם החלטנו כל הכיתה ללכת לסרט ולא להשתתף בשיעור היסטוריה, בהפסקה של הסרט המורה עם היועצת היו בתוך הקולנוע. במרוקו גרנו בבית שהיה בית מלון היו הרבה חדרים אבי השכיר חלק מהבית לקרוב משפחה. ברחוב בו גרנו כל משפחתה של אימי היו שכנינו. אחרי מות הורי מצאתי כוס של נטילת ידיים שסבי עשה אותה בעצמו והיא קיימת עד היום ואני שומרת עליה.

אהבתי בילדותי לסרוג. העוזרת בית שלנו לימדה אותי עם מסמרים במקום מסרגות. בחגים בעיקר במימונה הינו יוצאים לעשות על האש ולטייל. בסיום של חג סוכות היינו הולכים להתפלל על קברי צדיקים. בבית אמי בישלה מאכלים מסורתיים, המאכלים של אמי היו טעימים ואכלנו את הכל.

למדתי בבית הספר אלינס ואחר כך עברתי לקולג' בית ספר של צרפתים.

היו לנו הרבה משחקים, בעיקר משחקי חצר. משחקים כמו מחבואים, 5 אבנים, קלאס, איסוף תמונות של שחקניות ושחקנים. בגיל 14 הלכנו לרקוד סלו, טוויס וסלונים. בנוסף לכך, אני זוכרת שירי חנוכה בצרפתית וגם בעברית ושנסונים של אזנבור ושל זאק ברל דלידה וכל הזמרים הצרפתיים. עד היום ילדי ואנוכי שומעים ושרים כמעט את כל השנסונים ואת רוב המילים אני יודעת.

מגיל 4 ועד גיל 6 היתי בגן ילדים, בביקור האחרון שלי במרוקו ביקרתי שם. היום הגן זה בניין מגורים לתושבי מרוקו.

בבית ספר היסודי אלינס היו שני בתי ספר של בנים לבד ובנות לבד ובהפסקה היינו הולכים לראות את הבנים. למדתי בתיכון של צרפתיים קראו לו ויקטור הוגו. עליתי ארצה באמצע  כתה יב' בתיכון רצו להחליף את שמי למישל ולא הסכמתי. בתיכון בארץ למדנו בנים ובנות ביחד בכיתה.

האירוע המשמח אותי בגיל ההתבגרות שפגשתי שליח שבא מארץ ישראל והוא אסף את כל הצעירים ולימד אותנו שירים בעברית ודיבר על ארץ ישראל והיינו צמאים למפגשים איתו. האירוע הכי עצוב לי שכל יום חברות שלי עלו לארץ ישראל ואני נישארתי לבדי עד שהוריי החליטו לעלות ארצה ולא היתה מאושרת ממני.

העבודה הראשונה שלי היתה פקידה בדואר היתי סגנית מנהלת של סניף דואר. הסניף היה שכונתי והרגשתי חובה לעזור לקהל המבוגר. כל איש ואישה שלא באו לקחת ביטוח לאומי הייתי מתקשרת אליהם ומביאה אותם לדואר ברכבי ומוסרת להם את התשלום ומחזירה אותם הביתה, כל זה בשעות שלי הפנויות. עבדתי שלושים שנה ואפילו אחרי הפרישה היו אנשים מתקשרים אלי לעזור להם במשלוח חבילות. היום אני משתתפת זה תשע שנים בחוג תאטרון, מציירת ומתנדבת עם הילדים.

הזוית האישית

סבתא מימי: אני סבתא לתשעה נכדים, ומשתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי יהונתן. במהלך התכנית התחזקו קשריינו ובהתלהבות אדירה אנו נפגשים ביחד בכיתתו. אהבתי את האווירה, הרגשתי את ילדותי בבית ספר, יחד עם זאת הכרתי הרבה סבים וסבתות נחמדים ואת מורתו של יהונתן, חוה. התוכנית הקשר הרב דורי נהדרת, הייתי מקיימת אותה גם מחוץ לכיתה ובטבע. המפגשים עוררו את זיכרונות ילדותי. בכיתה הייתה האווירה החמה, לראות את הסבים והסבתות עם הנכדים והנכדות זה מרגש אותי, כי לי אישית לא היו סבים וסבתות.

יהונתן: מה שאהבתי במפגשים, זה שרשמנו את הסיפור של סבתי. המפגשים חיזקו את קשרינו והיה לנו מאוד כיף. אני מסכם את התהליך בכך שהקשר בין הסבים והסבתות נעשה חינוכי, כי זה מלמד אותי את הדברים שבדרך כלל לא שמעתי ושלא סיפרו לי וזה עושה לי הרגשה מעניינת לדעת על ילדותה של סבתי. גם אני בדעה של סבתי שכדאי שיהו גם מפגשים  בחוץ ולא  רק בכתה. מה שאני אזכור מהתכנית ששמעתי סיפורים מעניינים ושנסענו יחד ליום עיון בבית התפוצות.

אני וסבתא מימי בבית הספר