מאגר סיפורי מורשת

 עקירה למדבר הגדול

 

מהיכן להתחיל ? מה לספר ? שהרי קורותיי כל כך מגוונים בעיצבונם ובשמחתם. כאשר אני מביטה אחורה, אני בעצמי מופתעת מכל מה שקרה איתי, כמעט שואה אישית , משפחתית בכל שלב בחיי, בילדותי בבגרותי, בירושתי, בעלייתי ארצה ובנשואי?

 

עברתי מקומות מגורים רבים כל כך שאיבדתי בפתאומיות את כל חבריי, משפחתי, מכריי והפכתי לאדם ללא שורשים מאז אני זוכרת את עצמי. מי אני, מי משפחתי. מה יעודי בעולם זה, עולם אשר הכניס אותי לגלגל מסתובב במהירות ומגוון את חיי בצבעים שונים וקשים עם חלונות קטנים ומוארים בשמחה לפעמים.

 

 

 

ובכן בחרתי לספר את האירוע המחולל הראשון בילדותי אשר, אני חושבת, השפיע על חיי באופן מוחלט. אמי שימחה, אישה חכמה, יפה מאוד ואמיצה גידלה לבדה 6 ילדים בהיותה אלמנה צעירה ופרנסה את משפחתה בעבודה קשה: יום ולילה תפרה (כפי ששמעתי). לא אספר בדיוק על דרכה האמיצה בעבודתה ולאילו מקומות מסוכנים הגיעה ולמי היא תפרה. דודתי מרים שהייתה רווקה שנים, התחתנה עם לגיונר צרפתי וגילתה שהיא עקרה. יום אחד הגיעה אלינו לביקור, הסתודדה עם אמי בחדרן, משם כמו בוותיקן, יצא עשן לבן ובשורת איוב. אני ילדה בת 4.5, עירונית, בהירת שיער ועיניים, נוסעת עם דודתי מרים ובעלה.

 

 

וזה משתי סיבות: הערבים שחיו אתנו בשלום, נהגו לחטוף בנות ובלונדיניות בפרט. סיבה שניה: אמא אלמנה, עובדת קשה ואחווה משפחתית. נדדנו צפונה. אחר כך דרומה, הגענו למדבר סהרה הגדול, שם הוצב הדוד שלי באמצע שום מקום בכפר קטן בשם "אואד זם" (נחל זם) שם המחנה הצבאי בו דיברו מספר שפות וגרו מספר גדול של לגיונרים עם משפחותיהם. היו עוד ילדים , כולם בנים ואני ילדה יחידה. הקפיצו אותי מכתף של לגיונר אחד לכתף של לגיונר גבוה אחר, שלא הבנתי את שפתם. מאוחר יותר למדתי לדבר בשפות שונות לתקשר איתם, בפרט בצרפתית וגרמנית. כל הלגיונרים פינקו אותי ברמות. המשחק היחיד שאהבתי מאוד, היה לאסוף עקרבים צהובים מדבריים לא מסוכנים, לסדר אותם, לספור אותם, לצייר איתם על החול האין סופי.

 

  

מאוחר יותר הלכתי ללמוד אצל הנזירות שניסו לרסן את הילדה השובבה והבודדה שהייתי. אמת, קבלתי חינוך נוצרי, רוחבי כלל עולמי. דודתי פתחה מכבסה במחנה, לימדה אותי לגהץ מדים, עשיתי חשבונות, הובלתי כבסים כבדים וזמן לשחק כמעט לא היה לי. גם העונשים הגיעו בשל היותי יפה, חכמה ומפונקת כך אמרו כולם. ברחתי מספר פעמים כדי לשחק כדור רגל עם הבנים, מחבואים וטיפוס על העצים. הייתי תלמידה מאוד מקובלת ומצליחה בשל סקרנותי ואהבתי ללמוד. זאת הייתה תקופה סבירה עם סיוטי לילה.

דודי נשלך עם עוד לגיונרים שהכרתי להילחם בהודו/סין. כל שבוע קיבלתי גלוייה המציינת את מקומם. שם הוא נפל ולא חזר. אני לא רוצה לספר על מצבי. דודתי החליטה לחזור למשפחה אבל אותי זרקה כמו חפץ שאין בו צורך, לחיק משפחתי אחרי 8 שנים. לא הכרתי שם אף אחד לא את אימי, לא אחיי לא דודים ולא הסביבה הדוברת ערבית שלא הבנתי אף מילה. בזכות סבי, הנפיל הג'ינג'י הזה, אותי תחת כנפיו כמו שריטה הזמרת שרה.

לא יכולתי לחיות ב"מלח" שהוא הגטו שבו גרה משפחתי וחייתי יותר ברובע הצרפתי החדש, אצל חברותי, היכן שלמדתי בתיכון ליאוטה. סבי ידע שלמדתי אצל הנזירות את הברית החדשה הנוצרית, הושיב אותי כול יום לידו וסיפר לי סיפורי תנ"ך בעברית ובערבית, שלא הבנתי אף מילה. מכיון שאהבתי מאוד את סבי, הנהנתי בראשי לאות הבנה. סבי תמיד אמר שכסף ומעמד לא משתווים לחוכמה והתמדה.  

 

לגיון הזרים הצרפתי: "לגיון הזרים (בצרפתית: Légion Étrang?re) היא יחידה מיוחדת בתוך הצבא הצרפתי מאז 1831. הלגיון נוסד במיוחד לשמש כיחידה לשרות אזרחים זרים המבקשים להצטרף לצבא צרפת, אולם מפקדיו הם קצינים צרפתים. ללגיון יכולים להצטרף אף אזרחי צרפת והם מהווים 24% מן המגויסים".

 

תשע"ה