מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאם, במסגרת בתכנית הקשר הרב דורי, אני מעלה את סיפורה של סבתי, נגה סולטני, אל מאגר המורשת של התכנית.

סבתא נגה נולדה ביפו בשנת 1953. משפחתה גרה בהתחלה במעברה. להוריה קראו מרים ומשה ולאחותה הגדולה פרידה. בילדותן הן אהבו מאוד להיות ביחד ולשחק ביחד אפילו שהן לא היו באותו הגיל. היה להן חברים משותפים איתם הם גם נהנו לשחק אחר הצהרים. בשלב מסויים בילדות, הוריה התגרשו והיא נשלחה לקיבוץ למשפחה אומנת בגבעת חיים בצפון. שם היא הכירה חברים ומדריכים וחברי קיבוץ.

סבתא שלי לא שירתה בצבא מפני שהיא התחתנה. סבתא שלי מאוד התאכזבה שלא עשתה צבא, אבל לא היה לה מה לעשות כי היא הייתה נשואה. החלום של סבתא שלי מגיל קטן הוא שהיא רצתה להיות בצבא בתפקיד תצפיתנית, כי היא אהבה את התפקיד הזה מאוד.

סבא וסבתא שלי היו שכנים. סבא שלי יום אחד הציע לסבתא אם היא רוצה לצאת איתו וסבתא הסכימה. עם הזמן, כל פעם הם היו יוצאים יחד, ואז סבתא שלי הביאה את סבא שלי להכיר את ההורים וגם סבא שלי הביא אותה לבית שלו כדי להכיר את ההורים. בסוף הם התחתנו והקימו בית בארץ ישראל. נולדו להם שלוש בנות: נעמה, קרן (אימא שלי) ונופית.

סבא שלי ז"ל מת מדום לב. יום אחד פשוט כולם הלכו לישון ובבוקר סבתא שלי העירה אותו לעבודה והיא ניסתה ולא הצליחה להעיר אותו. היא בדקה את הדופק שלו והבינה שלא היה לו דופק, היא התקשרה לאמבולנס ובישרו לה בשורה קשה, שהבעל שלה, שזה בעצם היה סבא שלי, מת. אחרי זה הבנות של סבתא שלי התחילו לבכות.

סבתא שלי עבדה בגן ילדים כעוזרת סייעת ואחר כך עבדה בקונדיטוריה ביפו. סבתא שלי מאוד נהנתה בעבודה הזו, היא עד היום אוהבת לעשות עוגות אבל לצערי היא כבר לא עוסקת בתחום הזה כי היה לה קשה. היא הייתה מכינה עוגות טעימות ממש.

לסבתא שלי יש שמונה נכדים. כיום סבתא שלי עוסקת בלטפל בקשישים, היא מטפלת בשתי קשישות.

הזוית האישית

ליאם: נהניתי לעשות את הסיפור הזה על סבתא שלי, ואני גם רוצה להגיד שהיא מוכשרת בטירוף בכל מה שהיא עושה ובכל מה שהיא תעשה, היא הסבתא הכי טובה בעולם הזה.