מאגר סיפורי מורשת

שמי נדיה ליוטאיה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי מארק, יחד אנו מעלים את סיפור ילדותי אל מאגר המורשת של התכנית.

נולדתי באוקראינה, בחצי האי קרים. גדלתי ליד שני ימים: הים השחור והים האוזובי. נקראתי בשמי מכיוון שזה היה שם מאוד מפורסם באותו הזמן, כשגדלתי שם. את כל ילדותי העברתי בקרים, מזג האוויר היה חמים.

גדלתי במשפחה בת שלושה ילדים, גדלתי עם שתי אחיות: טומה ואלה. גרנו בבית שהיו בו חדרי שינה להורים ולילדים וגם סלון שבו אני ומשפחתי נאספנו בערב כדי לצפות בטלוויזיה. את האוכל הכנו בבית נפרד שבו גם אכלנו, בבית הזה עמדו שולחן וכיסאות. התקלחנו בחדר אחר שנקרא 'מרחץ', בחדר הזה נמצאו אגן לחימום המים, דלי מים, כיור לכביסה, ספסלים ומדפים. להרים שלי קראו סופיה ואלכסי, אבי היה נגר ואמי הייתה הייתה מפקחת מעונות. הייתה לי ילדות שמחה, היה חם בקרים, בקיץ הלכנו לים, היא הרבה פירות טעימים, רוב הזמן בקיץ נסעתי למחנה חלוצים שנמצא בחוף של הים האוזובי.

למדתי בבית ספר כפרי, הייתי אחת התלמידות הכי טובות בכיתה ובבית הספר.  הילדים שלמדו טוב והתנהגו טוב הין מתקבלים לתנועת החלוצים (פיונירים). המוטו של החלוצים היה: "חלוץ – לכל ילד". החלוצים לבשו עניבה אדומה על הצוואר, כל החלוצים שהמשיכו ללמוד ולהתנהג טוב היו מתקבלים כחברי קומסומול.

באביב ובסתיו בבית הספר בוצעו אולימפידות שבהן היו תחרויות בקפיצות לאורך ולגובה, תחרויות בריצה של 100 או 200 מטר ודיסטנציות (מרחק) גדולות של מגרש או שתיים. באביב ובסתיו, כאשר מזג האוויר היה טוב, הילדים הין באים חצי שעה לפני תחילת הבית ספר והיו עושים ספורט. החברים שלי הין השכנים ברחוב שלנו ובבית הספר. כאשר למדתי בבית הספר, לא אהבתי את שיעורי הספורט בבוקר, אבל דווקא הם הכריחו אותנו, הילדים, לעשות הרבה תרגילים ספורטיביים. אחרי זה בחיים הבוגרים השתמשנו בהם כאשר עשינו חילוץ עצמות יום יומי, כדי שלא יכאבו לנו הידיים או הרגליים – על זה אנחנו זוכרים את המורה בתודה.

לאחר שסיימתי את בית הספר עברתי לאוניברסיטה ולמדתי שם. לאחר שסיימתי את האוניברסיטה הייתי פיזיקאית במקצועי וגרתי בקייב. עבדתי במכון מחקר. בשנת 1986 הייתה תאונה מפורסמת, התאונה בתחנת הכוח הגרעינית בצ'רנוביל, הנקראת כיום "אסון צ'רנוביל". הארגון שעבדתי בו עשה עבודות באזור צ'רנוביל, ואני נאלצתי לעשות עבודות בהגדרה של זיהום של האוויר ושל האדמה, הגדרתי את כמות ה-cs137 בדגימות שונות. על כך קיבלתי את המעמד "מפרק אזור צ'רנוביל".

תחביב שהיה לי ועדיין אני מטפחת הוא גידול פרחים. כאשר גרתי באוקראינה הפרחים שגדלתי היו היביסקוס, פיקוס, מונסטרה ועוד. כאשר עברתי לישראל, ראיתי שהפרחים שגידלתי גדלים בפרקים וכי מזג האוויר לא מותאם לפרחים שהצליחו באוקראינה. עכשיו אני מגדלת ארכידאות.

הזוית האישית

מארק הנכד המתעד: מאוד אהבתי את עבודת התיעוד המשותפת, היה לי מעניין מאוד לשמוע את הדברים שסיפרה לי סבתא. אני מאוד שמח שגיליתי עוד דברים על סבתא שלי והילדות שלה.

סבתא נדיה: אני מאוד מודה לנכד שלי על הרגעים האלה. הפגישה עם הדור השלישי עוררה בי זכרונות מהילדות, את המשפחה שלי, את זמני הבית ספר ואת כל דרך החיים שלי מן העבר.