מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד רחמים, נולדתי בשנת 1950 בעיר כירכוכ שבעיראק. בעיראק, שבה נולדתי, ליהודים היו שני שמות; שם יהודי שהשתמשו בו בבית ושם ערבי שהשתמשו בו מחוץ לבית. שמי היה אכרם.

אמי, מזל (נזלי) ואבי, שלמה (סלים) נולדו בעיראק. עלינו לארץ בשנת 1951, אמי, אבי, אחי הבכור אהרון (וואדיע) ואני. בישראל נולדו אחותי שרה ואחי הצעיר מאיר. כשעלינו ארצה גרנו בהתחלה באוהלים במקום שנקרא "כפר חסידים", ליד חיפה, אחרי ארבע שנים עברנו לשכונת "בן דור" בחיפה, שכונה שהתגוררו בה פעם ערבים אשר נטשו את המקום במלחמת השחרור. גרנו שם בערך ארבע שנים ולאחר מכן עברנו לבית בשכונת "הדר" בחיפה. בבית היו שלושה חדרים, מטבח ומקלחת. הייתה לנו חצר גדולה שאבי בנה בה בריכת דגים ושתל בה עצי פרי, ירקות ופרחים. אמי הייתה מכבסת בבית ותולה בחצר.

בתקופת ילדותי היו לי חברים רבים, היינו נפגשים בדרך כלל אחרי בית ספר. היינו משחקים כדורגל, משחקי חברה, מחבואים, מחניים ועוד. התקופה ההיא שונה מאוד מהיום, לא היו טלויזיה או טלפונים. כאשר הגיעה הטלויזיה, כל השכנים היו מתאספים לצפות ביחד בבית שבו הייתה הטלוויזיה במקרה הזה, הטלויזיה הראשונה הייתה אצלנו בבית.

למדתי בבית היסודי "מעלות הנביאים" במרכז הדר בחיפה. עד כיתה ד' הייתי ילד שובב ולא למדתי כל כך, התחלתי ללמוד ברצינות בכיתה ד', למדתי שם עד כיתה ח' ולאחר מכן עברתי לתיכון "עירוני ה". יש שני מורים שאני זוכר במיוחד, המורה לשפות, והמורה להסטוריה. המורה לשפות מאוד אהב מוזיקה, את השפות הוא לימד באמצעות ובעזרת שירים. מאוד אהבתי את השיעורים האלה ואת שיטת הלימוד הזאת, השתמשתי בה גם בהמשך חיי הבוגרים ובזכותה למדתי איטלקית. המורה שלנו להיסטוריה הייתה מאוד מוזרה, היא נהגה לתת לנו הרבה עבודות ומבחנים, על כל נושא שלמדנו בשיעורים. כאשר היא נתנה לנו לעשות מבחנים, הייתה לה שיטה מיוחדת לתמרץ ולעודד אותנו ללמוד למבחנים בכך שלתלמידים הטובים אשר ידעו יותר הייתה נותנת ציונים משונים – בין 120 ל 150.

אחד הדברים שהכי השפיעו עליי ומלווה אותי עד היום היא אהבתי למוזיקה, בתקופת הבגרות שלי, בשנות ה-20 לחיי, היה מגוון רחב של מוסיקה בעברית, אנגלית, צרפתית, איטלקית ועוד. היו להקות מאוד מצליחות כמו ה"חיפושיות" (The Beatles), ה"דלתות" (The Doors), והיו זמרים מצליחים כמו אלביס פרסלי וקליף ריצ'רד. השיר האהוב עליי באותה תקופה היה "A Hard Day's Night". היינו מאזינים לשירים ברדיו ומעבירים את זמננו באמצעות פטיפון ותקליטים שהיו כמעט בכל בית. בנוסף, היינו מבלים במסיבות ריקודים במועדון בחיפה "מועדון ה-120" .

היום אני נשוי לאשתי ירדנה, שאותה הכרתי כשהייתי בן 24. התחתנו אחרי שנתיים של חברות. נולדו לנו שלושה ילדים והיום יש לנו כבר יש לנו ארבעה נכדים.

הזוית האישית

סבא דוד: היה לי כיף מאוד לשתף את סיפור ילדותי עם נכדתי, נהניתי מהזמן שבילינו יחד ולמדתי להכיר טוב יותר את הנכדה שלי.

הנכדה עלמה: מאוד נהניתי מההזדמנות להכיר את סבי יותר עומק, לשמוע את סיפור ילדותו. למדתי המון על ההבדלים בין הילדות של פעם והילדות של היום, נהניתי מאוד מהזמן שבילינו יחד.