מאגר סיפורי מורשת

שמי אלכס אופק

ההורים שלי: בלומה ויצחק וידצ'ינסקי. אמי, בלומה נולדה בליטא ואבי, יצחק נולד בחרקוב שבאוקראינה.

בזמן מלחמת העולם השנייה, עם פלישת הנאצים, ברחה  אמי בלומה עם קבוצת נוער לדרום רוסיה לקזחסטן. אבי, יצחק התגייס לדיביזיה הליטאית ונילחם בנאצים.

בלומה ויצחק נפגשו אחרי המלחמה, בוילנה עיר הבירה של ליטא התאהבו ושם התחתנו.

ילדותי

תחילת ילדותי עד כיתה א' עברה בוילנה שבליטא. כאשר נולדתי, גרנו ליד נהר שעבר במרכז העיר. גרנו בבית עץ עם חצר גדולה, גידלנו ירקות ותרנגולות לצרכים שלנו. הייתה לנו גם סירה שבה אבא שלי ואני הינו יוצאים לדוג בנהר. בחצר, האכלתי את התרנגולות ויום אחד בזמן שהאכלתי את התרנגולות שק הזרעים נקרע והזרעים התפזרו על הקרקע וגם עלי, התרנגולות ניקרו אותי עד זוב דם, מאז אני לא מתקרב לתרנגולת, אלא אם היא עשויה טוב על האש. בבית היה לנו קמין גדול מלבנים אדומות ועל המשטח העליון ישנתי בחורף.  לאחר מכן עברנו לבית דירות במרכז העיר.

פעם בשבוע כל המשפחה הייתה הולכת לבית מרחץ שכונתי בו היו גם מתרחצים וזה היה גם היה מפגש חברתי.

גן ילדים יהודי בוילנה

פעם בשנה היינו נוסעים לעיירת נופש "פלנגה" ליד הים הבלטי עם חופים של דיונות וחול לבן. מאד אהבתי את התקופה הזאת ליד הים, תמיד היינו עם עוד חברים של הורי, עם ילדיהם שיחקנו ביחד בחוף הים. את כל הארוחות אכלנו ביחד ובערב שרנו שירים ברוסית ויידיש וההורים סיפרו סיפורים מילדותם.

העלייה לישראל

בשנת 1957, אבא שלי קיבל החלטה עם עוד שתי משפחות לעלות לישראל. מאחר ובאותם שנים לא ניתן היה לעלות ישירות לישראל עקב איסור של הממשל הסובייטי, נוצרה אפשרות לעלות דרך פולין. ממשלת פולין איפשרה זאת מאחר וילנה בשנים 1918-1939, הייתה תחת שלטון פולין ואנחנו כאילו חזרנו לפולין כאזרחי פולין. את וילנה עזבנו בשיירת מכוניות עד תחנת רכבת עם כל הרכוש שניתן הייה להעביר, משם עם רכבת משא דרך עיירות קטנות לפולין.

גרנו שנתיים בעיר בשם "שווידניצה". תוך זמן קצר למדתי פולנית ורכשתי חברים חדשים אז גם ניתקלתי פעם ראשונה באנטישמיות כאשר ילדים פולנים קראו לי "ג'יד" מילת גנאי ליהודי. למדתי בבית ספר יסודי כיתות ב' וג'. אבא שלי עבד כנהג מונית עם רכב שהצליח להעביר מליטה ואימא עבדה כספרנית.

בשנת 1959 לאחר שהיו כל המסמכים הדרושים יצאנו ברכבת לכיוון נאפולי שבאיטליה ומשם שטנו באונייה בשם "ארצה" לחיפה. מספר חודשים היינו בקריית אונו אצל אחותו של אבי, לאחר מכן גרנו במעברת גבעת שמואל. התקופה במעברה כילד הייתה מלאת התנסויות חדשות בליל של שפות מכל העולם טעמים חדשים. למרות שגרנו באזבסטון עם חדר אחד מטבחון ומקלחת הורי היו מאושרים עם מה שיש. אבי עבד בשק"ם וכתב מאמרים בעיתון "לעצטע נייס" ביידיש. ובסופו של דבר, בעזרת קרובי משפחה של אמי מארה"ב, עברנו לגור בגבעתיים. לאבי ואמי הייתה חנות ספרי לימוד צעצועים ומכשירי כתיבה. סיימתי את בית הספר היסודי לאחר מכן למדתי בתיכון ב'אורט גבעתיים'.

בתום הלימודים התגייסתי לצה"ל. תחילה בחיל האספקה, עקב פרופיל נמוך, לאחר מכן העלתי את הפרופיל. שירתי בבסיס הדרכה ליד שכם. השתחררתי בתום שלוש שנות שירות.

התקבלתי לעבודה בתעשיה האוירית. באחד הימים הגיעה נערה צעירה למסור דרישת שלום למשפחתה של חברתי, מבני משפחתם בליטה וזאת הייתה הפגישה הראשונה עם זאת שלימים תהיה אשתי.

התחתנו בשנת 1972 ונולדו לנו שני ילדים עדי ורן.

הזוית האישית

איתן: בזכות התוכנית סבא היה חלק משמעותי בדברים שעשיתי לאורך השנה. סבא השתתף איתי בטקס יום השואה וזה היה מרגש נורא. נהנתי מהזמן איכות שהיה לי עם סבא.