מאגר סיפורי מורשת

שמי עמוס נולדתי ב-6.2.1950, לפני 73 שנים, בן למייסדים של קיבוץ גברעם. סיפור הולדתי מאוד מיוחד. כיוון שנולדתי בליל חורף גשום. קר ויורד שלג, כן שלג בשנת 1950. בדיוק ביום שאני החלטתי להגיע לעולם ירד שלג בכל הארץ אפילו בקיבוץ גברעם. לכן להורי לא היה קל להגיע בג'יפ לבית חולים ברחובות. מבית החולים הובאתי לבית התינוקת בקיבוץ גברעם שם גדלתי עם  עוד שני אחים ואחות גדולה. ראיתי אותם רק אחר הצהריים. כל אחד מאיתנו גדל  בבית ילדים אחר לכן הקשר שנוצר בינינו הוא לא אותו קשר כמו אחים שגדלים וישנים באותו בית.

בית הילדים היה הבית השני שלי, אכלנו, שיחקנו, עבדנו ואפילו למדנו. אהבתי מאוד את בית הילדים, את חברת הילדים והחברות איתם . בדרך כלל היינו אוכלים ארוחת בוקר בבית הילדים לאחר מכן היינו לומדים בבית ילדים היתה לנו שם כיתה. אחר כך היינו מבלים אצל ההורים ואת ארוחת הערב אוכלים בחדר אוכל יחד עם כולם והולכים לבית הילדים לישון.

הורי גרו בצריף קטן ולנו הילדים היה בית. היינו בבית ההורים  אחר הצהריים לשלוש שעות וחזרנו לבית הילדים לאכול, לישון ולפעילות. אני הייתי בקבוצת "חבצלת" ועד היום אני זוכר את תקופת ילדותי לטובה.

אני רציתי שהילדים שלי יגדלו באותו בית. אפשר לומר שהצלחתי חלקית. הם גדלו איתנו בבית עד כיתה יב' ואז צבא וכל השאר.

אני מאוד אוהב את הקיבוץ. עד היום אני עובד ב"נוי" בקיבוץ. אני שמח במה שהשגתי ומקבל באהבה את המשפחה שהקמתי. ארבעה ילדים ועשרה נכדים שאותם אני מאוד אוהב.

הזוית האישית

סבא עמוס: נהניתי מאוד לעבוד יחד עם איה נכדתי, היא יודעת ללמד אותי על כלים במחשב. איה: מאוד רציתי להשתתף עם סבא בתוכנית, לסבא יש הומור מיוחד וסיפור חיים מעניין.