מאגר סיפורי מורשת

שמי דורית, נולדתי בישראל בעיר בית שאן בשנת 1953. בבית הוריי גרנו בחדר אחד גדול אני וכל בני משפחתי, ילדותי הייתה פשוטה.

שיחקתי בחבל, קלאס, חמש אבנים. הוריי היו הורים מסורים וטובי לב. להורי קראו אברהם ואיילה. אבי נולד בשנת 1916 ואמי ב- 1924. הוריי אהבו לספר לי על ילדותם בעיראק, הם היו אנשים צנועים וטובי לב. הם עבדו בעירייה ופירנסו את ביתנו. בימי שישי היה נהוג לאכול ביצים עם חצילים, תפוחי אדמה וחמין.

בילדותי למדתי בבית הספר ביאליק. חבריי היו ילדי השכונה, השתתפתי בפעולת הנוער העובד והלומד ונהניתי שם מאוד, יצאנו לטיולים והיו לנו פעולות מיוחדות. בבניין שבו גרנו בילדותי הייתהה חצר בה אבי גידל וירקות שהיו בגינה ואשר שימשו אותנו למאכל. המאכל האהוב עלי ביותר היה קובה אדומה וקובה דלעת.

כשגדלתי והתבגרתי, הבנתי שיש לי אהבה גדולה לילדים וזה משהו שהייתי רוצה לעסוק בו בעתיד. ואכן, כשגדלתי, הייתי חברת קיבוץ וטיפלתי בילדים. לאחר כמה שנים התחלתי לעזוב את הקיבוץ ולעבור לעיר, המשכתי להיות מטפלת ולאחר כמה שנים נפגשתי עם בעלי לעתיד בבית של חברה שלי. לאחר כמה זמן התחתנו. החתונה הייתה מצומצמת עם מעט אנשים, קיבלנו מתנות ולאחר החתונה החלטנו להקים משפחה. נולד לי ילד, תמיד חלמתי להיות אימא וכשזה קרה מאוד שמחתי. הייתי אימא מסורה ודואגת. בעלי היה נהג אוטובוס בדן כדי לפרנס אותנו.

כשבני גדל המשכתי להיות מטפלת אבל כשהקורונה הגיעה נאלצתי להיות בבידוד והפסקתי לעבוד כמטפלת היה לי כלב שאירח לי חברה ששמו היה קסם. קסם היה כלב מתוק וכשהקורונה חלפה נאלצתי למסור את קסם מכיוון שכבר היה זקן. מסרתי אותו למשפחה שנתנה לו בית חם וטוב.  כיום אני עובדת כמטפלת למבוגרים ועושה בעיקר ספורט. תחביביי הם סריגה ומפגש עם חברים.

הזוית האישית

סבתא דורית: אני ונכדתי מאוד נהנינו להיפגש ולעבוד יחדיו, אני שמחה שהשתתפנו בתכנית.